עיונים לשוניים - פרשת ויצא: הווה ממושך
נכתב על ידי איתיאל, 6/12/2019
רש"י מבדיל (ע"פ התרגום) בין עתיד (עבר מהופך) להווה ממושך.
צורת ההווה כמעט שאיננה קיימת בתנ"ך כפועל (אלא רק כשם עצם או תואר).
כאן, שני פסוקים מתארים את מנהג הרועים להמתין לבוא כולם ורק אז לגלול את האבן.
למרות הלשון הזהה, התרגום שינה בתרגומו. כאן תירגם: "ומגנדרין", ושם תרגם "ויגנדרון".
רש"י עומד על הסיבה.
כאן, בפסוק ב', מתארת התורה את הנוהג הקבוע. לכן מתאימה לשון הווה ממושך (ומגנדרין). אלא שבתורה אין לשון הווה, ומשתמשים בעבר או עתיד (ככה יעשה איוב תמיד) לציון הווה ממושך.
לעומת זאת, בפסוק ח' מסבירים הרועים מדוע אינם משקים את הצאן כעת. הם ממתינים לבוא כל הרועים, אז יגללו (עתיד) את האבן.
*
לפי התרגום, פירוש השורש גנד"ר הוא גל"ל.
אם כן מהיכן הגיעה המשמעות של "מקושטת ומנקרת עיניים"?
נמצא בגמרא:
באגדה הנהדרת הזו (תענית כג:):
רבי מני הוה שכיח קמיה דרבי יצחק בן אלישיב.
אמר ליה: עתירי דבי חמי קא מצערו לי.
אמר: ליענו! ואיענו.
אמר: קא דחקו לי.
אמר: ליעתרו! ואיעתרו.
אמר: לא מיקבלי עלי אינשי ביתי.
א"ל: מה שמה? חנה. תתייפי חנה! ונתייפת.
אמר ליה: קא מגנדרא עלי.
א"ל: אי הכי תחזור חנה לשחרוריתה! וחזרה חנה לשחרוריתה.
הנהו תרי תלמידי דהוו קמיה דרבי יצחק בן אלישיב.
אמרו ליה: ניבעי מר רחמי עלן דניחכים טובא! אמר להו: עמי היתה ושלחתיה.
לפי ההקשר, שם משמעות "מיגנדרא" הוא: מתגדלת ומתייהרת. פירוש יחסית קרוב ל"מתגוללת" עלי.
כנראה שמחדשי השפה השאילו מכאן בשינוי המשמעות ל"מתקשטת מאוד".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
