וְהָגִיתָ בּוֹ - תולדות

     כה,יט: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק: הדבר החשוב בתולדות האדם הוא ייחוסו. דבר ראשון הנזכר כ"תולדות" יצחק הוא שנולד לאביו אברהם, רק אחר כך התורה מספרת כי לקח אישה בגיל 40 ומה היו מעשיו.

     כה,כב: וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה: אם יש לך צרה גדולה – ה' הוא הכתובת לבקשת פתרון הצרה.

 כה,ל: כִּי עָיֵף, אָנֹכִי: לא טוב לעשות עסקים בהיותך עייף, כי כושר השיפוט שלך לקוי. סביר שאם יעקב היה מציע לעשיו למכור לו את הבכורה, אפילו תמורת משהו בעל ערך יותר מנזיד עדשים, אך כאשר עשיו לא היה עייף ורעב – עשיו לא היה מסכים לעסקה זאת.

    כה,לג: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ: שבועה לא חייבת בעדים, שהרי יעקב ועשיו נמצאים לבד באוהל ועשו נשבע ליעקב. העד הוא ה', ובעצם שבועתו הנשבע מכבד את עדות ה'.

    כו,ד-ה: וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי: זכות אבות היא זכות משמעותית. יצחק מתברך בזכות צדקות אביו.

    כו,כב: וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ: לא טוב לריב עם זולתך, אף אם הצדק אתך. עדיף להתרחק (ויעתק משם) ולנסות את מזלך במקום אחר, ובכך ירווח לך ולזולתך, ולא יהיה ריב מיותר.

    כז,יג: עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי: עבור דבר חשוב ראוי להסתכן. רבקה לוקחת על עצמה את סיכון הקללה, ובלבד שיעקב יעשה את מבוקשה החשוב בעיניה.

    כז,יט: אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ--עָשִׂיתִי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי: כאשר אדם נמצא במצב בו הוא צריך לכבד את אחד מהוריו גם תוך כדי רמאות להורה השני, ישקול האדם כיצד לנהוג. יעקב קבל ציווי מאמו לשקר לאביו, ובשיקול דתו נטה לכיוון אמו, אולי בגלל הנחישות שהפגינה באומרה לו "עלי קללתך בני".

    כז,לו: וַיֹּאמַר, הֲלֹא-אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה: אין משמעות לברכת האדם, אלא ברצון ה', אף אם האדם מאד מתכוון לברך. יצחק התכוון (אצלת) לברך את עשיו, אך ברכתו לא חלה על עשיו, כי ה' לא רצה בכך, ולאדם אין שליטה על כך.