"ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל,א). 'אריב"ל: כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר (בראשית ל, א) "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". ותניא: ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא ומי שאין לו בנים. עני, דכתיב "כי מתו כל האנשים". מצורע, דכתיב (במדבר יב, יב) "אל נא תהי כמת". וסומא, דכתיב (איכה ג, ו) "במחשכים הושיבני כמתי עולם". ומי שאין לו בנים, דכתיב "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי"' (נדרים סד,ב). בפשטות הכוונה שלאותם ארבעה יש צער כ"ך גדול עד שחייהם אינם שווים, והרי הם כאילו מתים כבר בחייהם. או שהצער בחסרונם גורם להם שלא יעריכו את חייהם כלל. גם במדרש מובא: '"ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". אמר רבי שמואל: ד' חשובים כמתים: מצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, ומי שירד מנכסיו. מצורע דכתיב (במדבר יב): "אל נא תהי כמת”. סומא, דכתיב (איכה ג) "במחשכים הושיבני, כמתי עולם”. מי שאין לו בנים מנין? שנאמר: "הבה לי בנים, ואם אין מתה" וגו'. ומי שירד מנכסיו מנין? שנאמר (שמות ד): "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך”, וכי מתים היו והלא דתן ואבירם היו?! אלא, שירדו מנכסיהן' (ב"ר עא,ו). ע"פ הנוסח במדרש מובן יותר מדוע העני חשוב כמת, שלכאורה כיון שרגיל בעניותו מדוע כ"ך רע לו עד שהוא כמת? אלא שאם מדובר על שירד מנכסיו אז מובן, שהיה רגיל לחיים טובים ועכשיו ירד מנכסיו, ולכן הוא כמת, שמרגיש כ"ך רע את מה שחסר לו. נראה שבנוסף לפשט של הצער, בכל אחד מארבעה אלו יש עניין של חוסר בקדושה, ולכן זהו כמו מת, כעין הנאמר '"והמתים אינם יודעים מאומה" אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים, שנאמר (יחזקאל כא, ל) "ואתה חלל רשע נשיא ישראל". ואי בעית אימא מהכא: (דברים יז, ו) "על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יומת המת", חי הוא?! אלא המת מעיקרא' (ברכות יח,ב). מניין שארבעתם באים מחוסר קדושה? על ירידת נכסים נאמר שבאה בשל חטאים, כגון: הנשבע לשקר: 'וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלשה דורות, וכאן נפרעין ממנו לאלתר, שנאמר (זכריה ה, ד) "הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו". הוצאתיה – לאלתר. ובאה אל בית הגנב – זה הגונב דעת הבריות, שאין לו ממון אצל חבירו וטוענו ומשביעו. ואל בית הנשבע בשמי לשקר – כמשמעו. ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו – הא למדת דברים שאין אש ומים מכלין אותן, שבועת שקר מכלה אותן' (שבועות לט,א). וכן על לקיחת ריבית: 'שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין' (ב"מ עא,א). וכן עשירות באה ע"י שימוש בכסף לקדושה: 'בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי: עשירים שבא"י במה הן זוכין? א"ל: בשביל שמעשרין, שנאמר (דברים יד, כב) "עשר תעשר" – עשר בשביל שתתעשר. שבבבל במה הן זוכין? א"ל: בשביל שמכבדין את התורה. ושבשאר ארצות במה הן זוכין? א"ל: בשביל שמכבדין את השבת' (שבת קיט,א). ממילא אם אדם עני סימן (בדר"כ) שלא הלך בדרך הקדושה כראוי, ולכן הוא כעין מת הנאמר ברשע. צרעת נאמר שבאה על חטאים: 'א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן: על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל ועל צרות העין' וכו' (ערכין טז,א). (וראה גם בויק"ר טז,א. יז,ג). העיוור פטור מהמצוות: 'וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה' (ב"ק פז,א), כך שהוא כביכול מת (כעין הרשע) בשל שאין בו מצוות, שהרי על התורה נאמר: "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ה'” (ויקרא יח,ה). ולכן המרוחק ממנה הוא כמת – שאין בו חיים. על שאין לו בנים, נראה שזה מובן מהפס' אצלנו, שבמדרש מופיע לפני אותם ארבעה חשובים כמת: '"ותרא רחל כי לא ילדה" וגו' "ותקנא רחל באחותה". אמר רבי יצחק: כתיב (משלי כג) "אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום" ואת אמרת "ותקנא רחל באחותה”?! אלא מלמד שקינאתה במעשיה הטובים, אמרה: אילולי שהיא צדקת, לא היתה יולדת' (ב"ר ע"א,ו). ממילא מהפס' שכאן למדו שמי שאין לו בנים חשוב כמת, ותחילת הפס' הוא שקינאה, ודרש ר"י שהכוונה שקנאה במעשי צדקותה, ממילא יוצא שכעין אומרת רחל שאם אין לה בנים זה משום שהיא איננה צדיקה כאחותה, ולכן מובן שהיא כעין מת שאין בו חיות מהקדושה. אולי רמז לדברי ר"י שקנאה בצדקותה, שבפס' קודם נאמר: “ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת" (כט,לה). ודרשו בגמ': 'ואמר ר"י משום ר"ש בן יוחי: מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה, עד שבאתה לאה והודתו, שנאמר (בראשית כט, לה) "הפעם אודה את ה'”' (ברכות ז,ב), הרי שבסמוך מודגש צדקות לאה.