"ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית כד,סז). '"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כד, סז), כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה. וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה, מִיָּד וַיְּבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה' (ב"ר ס,טז). רש"י הביא את הדרשה הזו אבל החסיר בה חלק: '"האהלה שרה אמו" – ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו. שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל. ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו'. אולי רש"י החסיר את הדרשה של דלתות פתוחות לרווחה, כיון שעניין הדלתות קשור באברהם, שהוא קבע מתי יפתחו, כמו שישב בפתח האהל וחיכה לאורחים. ממילא כיון שרש"י מדגיש 'ונעשית דוגמת שרה אמו', אז מביא רק את הדברים שהאשה עושה, שזהו הדלקת הנר, אפיית עיסה והענן באהל שזה ע"פ התנהלות הבית שתלוי באשה, או שזה כנגד השכינה שקשורה לבית בשל החיבור של איש ואשתו (סוטה יז,א), כך שקשור גם בשרה. או שרש"י הביא רק את הדברים שנעשו בנס, אבל פתיחת הדלתות לא נעשו בנס, אלא ברצון אברהם לפתוח בגודל שכזה, ולכן אין להביאו כהוכחה שרבקה כשרה. אבל המדרש הביא את כל הדברים חזרו, ולכן לא אומר שבזה יצחק ראה דוגמה לשרה אמו. אולי במדרש הביאו את כל הדברים, אבל רש"י הביא רק דברים שבפני עצמם, ולמד שהענן מעל האהל קשור לדלתות האהל שהיו פתוחים לרווחה, שבזכות זה היה עניין של גילוי שכינה גדול, שהתבטא בענן מעל האהל, ולכן כיון שאמר את הענן אז זה כולל שהדלתות היו פתוחות לרווחה (ולא אמר את הדלתות, כדי לא להחסיר ממעלתו של אברהם, וגם כדי להדגיש את הדברים המיוחדים שהתגלו בנס). אולי למד הדרשן "ויבאה" שיש דגש בהבאה, שזהו שהדלתות נפתחו עכשיו לרווחה. “האהלה" רומז לאהל שהענן עליו. “שרה" רומז לעיסה, כמו שנאמר לשרה באירוח המלאכים: “וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות" (בראשית יח,ו). “אמו" רומז לנר שדולק מער"ש לער"ש שהאשה בעלת הבית מדליקה (וזהו "אמו" כרומז לאמא – בעלת הבית). לכן רש"י הדגיש את שלושת הדברים שנאמרו ב"האהלה שרה אמו" שבזה נדרש והרי היא כשרה אמו, ובו נרמזו שלושה דברים, ואילו חז"ל הביאו את כלל הרמזים בפס', כאמירה של כלל הדברים שחזרו אז. נראה ששלושת הדברים מרמזים על האבות, שראה שהיא ראויה להיות כ-שרה, להקים את יסוד בנ"י. הנר שמאיר תמיד מרמז על אברהם שמאיר לעולם, שהוא החל להאיר בעולם, כמו שדרשו עליו: '"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר" – זה אברהם, הה"ד (ישעיה מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק" וגו', אל תקרא העיר אלא האיר' (ב"ר ב,ג). הענן על האהל מרמז על יצחק, שמעלתו התגלתה בעקידה, ונראה שם לעיניהם ענן: ' … שנאמר: "ביום השלישי וירא את המקום מרחוק”. מה ראה? ראה ענן קשור בהר. אמר: דומה שאותו מקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם. אמר ליצחק: בני, רואה את מה שאני רואה? אמר לו: הין. אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמרו לו: לאו' וכו' (ב"ר נו,א-ב). כך שהענן שמעל ההר, כמו הענן שמעל האהל. העיסה מרמזת על יעקב, שיצא אוחז ברגלו של עשו: “ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב" (בראשית כה,כו). שכך החלה נלקחת מהעיסה השלמה, ובזכות הפרשת חלה מתברכת העיסה (ולכן מובא בב"ר שקוצה בטהרה את החלה ואת העיסה, שאלו שני דברים שעשתה בטהרה, ובזכותם התברכה העיסה מהקדושה, כשבמיוחד הפרשת החלה הביאה ברכה ולכן נאמרה במיוחד כשלעצמה [ולא רק על כלל העיסה]). וכן יעקב 'קנה' את הבכורה (שהבכור היה הכהן לעבודת ה') בנזיד עדשים עם לחם (בראשית כה,לד). וארבעה דברים במדרש כנגד ארבע אמהות, שאלו האמהות ע"פ כל אב, ובנוסף רחל שנתנה ללאה את הסימנים, כעין פתחה לה את הדלת לרווחה כדי שתכנס לחיק יעקב. אולי גם מרמזים על מנהיגי ישראל ביציאת מצרים (שאז התגלו בנ"י כעם). בזכות אהרן היו ענני כבוד (תענית ט,א) – כנגד הענן מעל האהל. בזכות משה היה את המן שהוא כעין לחם של מעלה – העיסה. כנגד מרים זהו נר שהאישה מדליקה בער”ש, וכן בזכותה הבאר שנבראה בער"ש (אבות ה,ו).