"רבנן דתמן בשם ר' יצחק דהכא ורבי טוביה בשם רבי יצחק: לטובתו אדם למד תורה ושוכח, שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו, אלא מתוך שאדם למד תורה ושוכחה אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה".

(קהלת רבה פרשה א, יג)

במישור התיאורטי-אידיאלי, ראוי לה לתורה שתילמד ולא תישכח. במצב אידיאלי, קונה האדם את התורה בלא עמל ויגיעה, ושוב אין הוא שוכח את תלמודו. אך על פי המדרש שכחת התורה היא דבר חיובי, הקושר את האדם אל התורה בכל חייו, ואם כן יש להבין את תפקיד השכחה בצורה מעמיקה.

השכחה הראשונה בה נתקל האדם היא ברגע לידתו (נידה ל, ב): "דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אמו?... אין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים... ומלמדין אותו כל התורה כולה... וכיון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה".

לשם מה למד התינוק את כל התורה אם משכיחים אותה ממנו בצאתו לאוויר העולם?

הלימוד הראשוני מטביע את דברי התורה בנשמתו של האדם. כאשר האדם נולד, והנשמה מתלבשת בגוף ונפגשת עם העולם הזה, נעלמים ממנה דברי התורה. אולם, מפגש ראשוני זה עם התורה לא היה לשווא. כעת מוטל על האדם לחזור ולהיפגש עם דברי התורה הטבועים בו. אין זה לימוד חדש, אלא מפגש מחודש עם דברים מוכרים שהאדם נפגש עימם בעבר, ולכן הם מתמזגים בליבו ומשתלבים בחייו.

אדם איננו שוכח לאכול, לישון ולעשות דברים שהם טבעיים לו. השכחה מופיעה בדברים החיצוניים לאדם, שאינם מטבעו ומהותו. אדם השוכח את דברי התורה הרי זה מפני שהתורה חיצונית לו. עולם זה מטבעו הוא עולם חומרי, והתורה איננה חלק מעולם זה ועל כן היא נשכחת. תפקידו של האדם הוא להפוך את דברי התורה, את שם ה' המופיע בתורה, לחלק מחייו, ובכך גם יזכור את דברי התורה.

ללא השכחה היתה התורה נשארת ברובד הרוחני, טבועה בנשמתו של האדם, ואילו הגוף היה עוסק במלאכתו, ושני עולמות אלה היו מנותקים זה מזה. השכחה מולידה עמל, ומולידה עיסוק תמידי בתורה, דבר ההופך את התורה לחלק מן האדם. אילו היה האדם לומד תורה ואינו שוכח, אמנם היה יודע את כל התורה בזמן מועט, אך לא היתה התורה חלק בלתי נפרד מחייו.

השכחה מכריחה את האדם להפוך את התורה לחלק מן החיים, וכך קונה הוא אותה קניין עולם. לכן, אף כי במישור התיאורטי ראויה התורה שלא תישכח מן האדם, הרי במישור של החיים בעולם הזה, השכחה והעמל הם הדרך לקנות את התורה קניין עצמי שלא נפרד מן האדם.

הרב יהושע ויצמן, ראש ישיבת מעלות, מהספר: "רבה אמונתך - שיעורים במדרש רבה, שיר השירים רבה פרשה א"

הרב מנחם ויצמן, מהאתר: ישיבת ההסדר מעלות יעקב -  www.yesmalot.co.il