'רבי יהודה בר סימון פתר קריא בדורות. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום. "וָבֹהוּ" זה קין שבקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. "וְחֹשֶׁךְ" זה דורו של אנוש, על שם (ישעיה כט, טו): "וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי" וְגוֹ'. "עַל פְּנֵי תְהוֹם" זה דור המבול, שנאמר (בראשית ז, יא): "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום". "וְרוּחַ אֱלקים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" על שם (שם ח, א) "וַיַּעֲבֵר אֱלֹקים רוּחַ עַל הָאָרֶץ". אמר הקדוש ברוך הוא: עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה? תבא האורה. "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר" זה אברהם, הה"ד (ישעיה מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק" וגו', אל תקרא העיר אלא האיר' וכו' (ב"ר ב,ג). אברהם מרומז באור, כיון שהוא החל בהפצת שם ה' בעולם כולו, הוא החל להאיר את עיני העולם בגילוי מלכו של עולם. בנוסף, האור מרמז על התורה: “כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" (משלי ו,כג). כך אברהם גילה את שם ה', כמו שמתגלה בתורה שהיא שמות ה', ומגלה את שם ה' בעולם. לכן גם אברהם היה הראשון ששמר את כל התורה: 'אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו'' (יומא כח,ב). שהוא היסוד לתיקון העולם, ולהארתו באור גילוי ה'. (גם ה' כעין משול לאש: “כי ה' אלקיך אש אכלה הוא" וגו' [דברים ד,כד], והאש מאירה, כך גם גילוי ה' מתגלה באור הנר, שדולקת בו האש, שזהו המצוות שמגלות את שם ה' בעולם, וכן כך בא האור לעולם [באש], אור תורת ה' שמגלה את שם ה' בעולם). לכן האור בבריאה זהו אברהם, שמאיר את העולם, ונאמר על האור בבריאה: 'א"ר סימון: ה' פעמים כתיב כאן אורה, כנגד חמשה חומשי תורה' וכו' (ב"ר ג,ה), שכך אברהם גילה את אור ה' בעולם, את התורה, שבה מגלים את שם ה' בעולם, ובכך מאירים את העולם (באור ה', בתורה, שקשורה לה' שהוא כעין אש שמדליק וגורם לאור). נראה ש'אור' אותיות 'ראו', שבאור מראים את האמת (שלא כחושך שגורם לטעות בראיה), שכך אברהם היה מאיר לעולם ע"י שהראה להם את האמת. אברהם בגימטריה 248, שזה בגיטריה 'רחם', שהיה מרחם על הבריות, וכן עושה אתם חסד כמו אדם שמרחם על חברו, שלכן עשה אתם חסד גשמי (כמו אצל המלאכים שהאכילם וכו'), ורוחני (שהיה מלמד אותם את האמת ומגיירם. שגם זאת עשה מצד רחמים וחסד על הבריות). והיה עושה זאת בחיבור של הגשמי והרוחני: '"ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" – אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא, אלא ויקריא. מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו, עמדו לברכו. אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם!' (סוטה י,א-ב). שבכך מתגלה בו כמדותיהם של בנ"י: 'שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים' וכו' (יבמות עט,א). כך היה בו רחמים וחסד, וכן ביישן, שלא לקח לעצמו את הברכות כלל, אלא הפנה את הכל לברכת ה', כעין שלו לא מגיע שום תודה. זמן התורה בעולם הוא מאברהם בגיל 52: '… וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה' (ע"ז ט,א). אברהם באותו זמן עדיין נקרא 'אברם', כך ש4 אותיותיו כפול גילו (52), יוצא 208, שזה אחד יותר מגימטריה של 'אור' (207). שאברהם הוא מעל האור הרגיל, הוא מאיר באור הגבוה יותר, הוא מאיר באור הקדושה בעולם. וכן גם כעין שהאור (של הקדושה) תלוי באברהם, שיגלה ויפיצו בעולם, ולכן כעין אחד מעליו. וכן אפשר כפול ארבע, בשל ארבעה מקומות שמצינו השפעה של אברהם להפצת גילוי ה' בעולם: בחרן (“את הנפש אשר עשו בחרן". בראשית יב,ה), בארץ ישראל (“ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם". שם כא,לג), במצרים ובגרר (ראה ב'תורת המקרא' “לך לך" [א], שמרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר שדרך המלכים אברהם תיכנן להפיץ את שם ה' בעולם). כדי שיצחק יוולד (שהוא הממשיך של אברהם בתפקיד גילוי ה' בעולם, והמשך הקמת בנ"י) לאברהם התווספה האות ה' ('"ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע", אמר רב שמואל בר רב יצחק: המזל דוחקני ואומר לי: אברם, אין את מוליד. א"ל הקדוש ברוך הוא: הן כדבריך, אברם לא מוליד, אברהם מוליד' וכו'. ב”ר מד,י), כרמז לחמש (גימטריה), שעכשיו יש לו חמשה אותיות בשמו, שבכך הוא מדגיש את קשרו לבנ"י שמגלים את שם ה' בעולם, שמאירים את העולם בתורה, ולכן חמש כנגד חמשה חומשי תורה, כמו חמשת הפעמים שנאמר אורה בבריאה, שעכשיו אברהם מקים את הקשר הקבוע לאור תורה בעולם, שזה דרך בנ"י (ולכן בגמ' מובא: '.. אמר לפניו: רבונו של עולם, הסתכלתי במזל שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך, אין מזל לישראל' [נדרים לב,א]. שזה לא שונה, אלא אברהם עם ה' מדגיש את צד בנ"י, שלנו אין מזל שדוחקנו).