"וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה" (בראשית ח,ח). '"וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים", א"ר ירמיה: מכאן שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים' (סנהדרין קח,ב). 'מאתו – גבי עורב לא כתיב "מאתו”, מכאן שדירתם כו'. כלומר: הנאה הוא שדרים אצלם, שמכירים בצדיקים, כדאמרי' בדוכתי אחריתא' (רש"י). רש"י מסביר שכיון שדרך העופות הטהורים מכירים בצדיקים (כמו שנאמר שם בעמ' צה,א: 'איכא דאמרי: אתא יונה איטריף קמיה. אמר: כנסת ישראל ליונה אימתילא, שנאמר [תהלים סח, יד] "כנפי יונה נחפה בכסף". שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי'. הרי שדרך היונה הכיר במצב דוד), לכן יש הנאה מזה שדרים עם הצדיקים. נראה שאפשר ע"פ ההקשר בגמ' לומר שדירתן של העופות הטהורים עם הצדיקים, כיון שלהבדיל מהעוף הטמא שיש בו אכזריות, בעוף הטהור יש רחמנות, ולכן בקשרו לצדיקים זה מדרבן אותם להיות ישרים במידות בנ"י. שמידותיהם של בנ"י הם: 'שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים' וכו' (יבמות עט,א). לכן בחיבור לעופות הטהורים הם מתחברים למידת הרחמנות, ולכן ראוי שיהיו סמוכים זה לזה. לכן הובא קטע זה בין דברי העורב העוף הטמא, לבין דברי היונה העוף הטהור: '"וישלח את העורב" (בראשית ח, ז). אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני: מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני, שאתה מניח ממין שבעה, ושולח ממין שנים. אם פוגע בי שר חמה או שר צנה, לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו: רשע! במותר לי נאסר לי, בנאסר לי לא כל שכן? ומנלן דנאסרו? דכתיב (בראשית ו, יח): "ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך". וכתיב (בראשית ח, טז): "צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך". ואמר רבי יוחנן: מיכן אמרו שנאסרו בתשמיש המטה. ת"ר: שלשה שמשו בתיבה, וכולם לקו: כלב, ועורב וחם. כלב נקשר, עורב רק, חם לקה בעורו. (בראשית ח, ח) "וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים" א"ר ירמיה: מכאן שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים. (בראשית ח, יא) "והנה עלה זית טרף בפיה" א"ר אלעזר: אמרה יונה לפני הקב"ה: רבש"ע, יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם' וכו'. הרי שקודם הובא דברי העורב, שחושד בזנות (בהיותו בעצמו כעין חוטא בהקשר שכזה, שלכן היה עם אשתו), שהיה עם אשתו אע"פ שנאסר להם בתיבה (שלכן נענש), וכן מזלזל בכבוד ה' בדבריו (ומעוות את ישרותו של ה', שכביכול שונאו). כך שזה מרמז על שקשר אליו מביא להתדרדרות במידות האדם, ולכן לא ראוי להיות איתו. לעומת זאת ביונה היא באה עם עלה של זית, כאומרת את דבקותה בה', שמעדיפה מזון מר מה' מאשר מזון מתוק מאדם, כך שמרמז שהאדם מתיישר בקשרו לעוף הטהור. לכן הובא עניין הדירה של הצדיקים עם העוף הטהור, באמצע, לומר שזהו המעלה בדירה עמו, שמיישר את דרכיו לה' (אמנם בפשטות הדרשות הם ע”פ סדר הפס'). נראה שנאמר בסמוך להסבר של הרמז בדברי היונה, לרמז לנאמר בב"ר: 'מהיכן הביאה אותו? רבי אבא בר כהנא אמר: משבשושין שבא"י הביאה אותו. רבי לוי אמר: מהר המשחה הביאה אותו. דלא טפת ארעא דישראל במבולא, והוא שהקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל (יחזקאל כב, כד): "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם". רב ביבי אמר: נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו. א"ר אבהו: אילו מג"ע הביאה אותו, לא היתה מביאה דבר מעולה – או קנמון או פלסמן? אלא רמז רמזה לו, אמרה לו לנח: מוטב מר מזה, ולא מתוק מתחת ידיך' (ב"ר לג,ו). הרי שלמדו את הסבר דברי היונה בהקשר לכך שהביאה את העלה זית מגן עדן, שכך כעין רומז שבדברי היונה יש קשר לגן עדן, שזהו כמו שאמרנו שהיונה מחנכת להתקשר לה' (שבזה זוכה לגן עדן), ולכן ראוי לצדיק לדור עמה. נראה שבזה גם מובן שהביאה מא"י, שגם זה קשור בקשר לגן עדן מכח קדושת השכינה שבארץ, מעין גן עדן. וכן: '"ורוח להולכים בה" א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא' (כתובות קיא,א). '… אמר רבי לוי: כל הדר בארץ ישראל אפילו שעה אחת ומת בתוכה, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מאי טעמא? (דברים לב מג): "וכיפר אדמתו עמו"' (מדרש משלי [בובר] יז,א). הרי שא"י מחברת לעולם הבא – לגן עדן. לכן היונה שדרה עם צדיקים, בשל שמקשרת אותו לדרך ישרה, היא גם רמזה שבא"י זהו המקום של הקדושה – של חיבור לגן עדן. לכן הדגיש ר"ל שהביאה מהר המשחה, שמעבר לכך ששם זהו מקום של זיתים (הר הזיתים), בא לרמז על הקדושה ותיקון החטאים שבא"י, שבהר המשחה היו שורפים את הפרה אדומה (פרה ג,ו) שהיא מכפרת על מעשה העגל (במדבר רבה יט,ח), ולפני העגל היו כעין לעתיד לבא (ע"ז ה,א). לכן זה מרמז על גן עדן (כלעתיד לבא) ועל הכפרה בארץ ('אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר [ישעיהו לג, כד] "ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון"'. כתובות קיא,א). כך שרמזה לו על הדרך הישרה והראויה להתחבר לה', לכן ראוי לצדיקים לדור עם העוף הטהור.