עיונים לשוניים - פרשת זאת הברכה: והם תוכו לרגליך
נכתב על ידי איתיאל, 24/10/2019
"אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל־קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ".
מה זה "תֻּכּוּ"?
רש"י מבאר שהכוונה מלשון תוך (פועל גזור שם).
כלומר: עם ישראל נהיה כביכול "תוך" של הקב"ה. הוא נהיה "לרגליו" - ממשיך את הדרך של התורה ( הלכה מלשון הליכה - ההלכה היא הביטוי המעשי לדרך התורה).
בחתימת התורה אנו מפנים מקום לתורה שבעל פה - מדבר ה' אלינו למקום שלנו בתורה.
התחלנו ב"משה קיבל תורה מסיני ומסרה" - עד ל"הם אמרו".
רש"י מבאר שהמילים האחרונות בתורה - "לעיני כל ישראל", מרמזות לשבירת הלוחות שעשה משה לעיני כל ישראל, ואף הקב"ה הודה לו על נכונות המהלך, שנאמר "הלוחות אשר שיברת", ודורשים את המילה "אשר" כמו אישור - יישר כחך ששיברת.
מדוע זה מהלך כל כך חשוב? ומדוע רגע הטרגדיה הזה של שבירת הלוחות - דווקא הוא החותם את התורה?
מפני שבכך התפנה המקום לתורה שבעל פה. הרגע שמשה הבין והחליט מדעתו שתורה מידי ה' לא שווה ללא שיש מקבל - עם ישראל.
משם זכו ללוחות שניים - שנעשו בידי אדם: "ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים".
(מתוך רעיונות של הרב יהושע שפירא ושל הרבי מלובביץ').
ולסיום חידוש יפה מבעל "כלי יקר":
התורה מסיימת באות ל' (ישראל) ופותחת באות ב' (בראשית) - ומיד בסיום אנו מסמיכים את ההתחלה, כך שנוצר "לב".
אם ניקח את אותיות שם ה' (י'ה'ו'ה') וננסה להצמיד אותן לכל אחת מהאותיות - לא נקבל משמעות (לדוגמה באות מ' - "מי" ו"מה" בעלות משמעות, אך לא "מו").
רק באות ל' וב' יש משמעות בכל אותיות שם ה' - לי, לו ולה. בי, בו ובה.
בסיום התורה היא נרכשת לאדם - היא לי, לו ולה.
בתחילתה היא כבר בתוכו של כל אחד, בצורה סגולית, עוד לפני שלמד אותה - בי, בו ובה.
"וחיי עולם נטע בתוכנו"!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
