בחג הסוכות יש שבעה ימים, בהם באים אורחים חשובים לסוכה, האושפיזין. בנוסחים השונים יש שתי חלוקות שונות של האושפיזין (ושניהם ע”פ הקבלה): 1) אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. 2) אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד. אולי אפשר לומר (מעבר לסיבה הקבלית של איך לחלק את הסדר) שיש בזה קשר לשבעת המינים שהשתבחה בהם א"י, שכנגדם יש שבעה ימים בסוכות, כמו שאומר האברבנאל: 'וחג הסוכות היה גם הוא שבעת ימים, מפני שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י' (האברבנאל, סוף פרשת ראה). שבעת המינים מופיעים בתורה, כשהסדר בפס' הוא: “ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח,ח). אבל מהצד ההלכתי יש חשיבות של קירבה למילה "ארץ" (ברכות מא,ב), כך שיוצא שהסדר הוא: חיטה, זית, שעורה, דבש (תמר), גפן, תאנה ורימון. נראה שלכן גם באושפיזין ההתגלות שלהם משתנה ע"פ השוני בסדר פירות א"י שאולי מרמז קצת עליהם. נראה שהסדר שבפס' מרמז על הסדר הראשון שהבאנו (1): החיטה מרמזת על אברהם, כיון שהיא קשורה לדעת, כמו שמובא בדברי ר”י על עץ הדעת: 'ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). ועל אברהם נאמר: 'ומהיכן למד אברהם את התורה? רבן שמעון אומר: נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים, והיו נובעות תורה. ומנין שכן הוא? שנאמר (תהלים טז) "אף לילות יסרוני" וגו'. רבי לוי אמר: מעצמו למד תורה, שנאמר (משלי יד) "מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב"' (ב"ר צה,ג). הרי שלמד דעת אמת מעצמו, ולכן הוא כמו חיטה ששייכת ליצירת כח הדעת באדם. השעורה מרמזת על יצחק, שהשעורה היא מאכל בהמה (סוטה טו,ב), וכך יצחק נשלח לעקידה כקרבן, כעין בהמה המוקרבת לה'. (בנוסף, "ויאהב יצחק את עשו" [בראשית כה,כח] (שרצה לתקן את דרכיו שישוב בתשובה), ועשו הלך לשעיר "וישב עשו בהר שעיר" [שם לו,ח], כך שכעין רמז שיצחק קשור לשעיר – שנשמע כעין שעורה). הגפן מרמז על יעקב, שיוסף שלח לו "עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים" (בראשית מה,כג) '... מאי "מטוב מצרים”? אמר ר' בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו' (מגילה טז,ב). בנוסף, ליעקב היו הרבה בנים, ולכן התקיים בו כעין: “אשתך כגפן פריה" (תהלים קכח,ג) '"כגפן פוריה" – בניה מרובין' (רש"י). התאנה מרמזת על משה, כיון שעל התאנה נאמר: 'א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: מאי דכתיב (משלי כז, יח) "נוצר תאנה יאכל פריה", למה נמשלו דברי תורה כתאנה? מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם' (עירובין נד,ב). 'כל זמן שממשמש בה מוצא בה תאנים – שאינן מתבשלין בבת אחת, אלא היום מעט ולמחר מעט, וכל שעה ראוי לאכול מהן' (רש"י). כך אצל משה הוא הביא את התורה לבנ"י (שזהו שהתאנה נמשלה לתורה כמובא בגמ'), ובאהל מועד מידי פעם הצטווה על דבר נוסף לצוות את בנ"י, כעין תאנה שכל פעם מוצאים עוד אחד ועוד אחד. הרימון מרמז על אהרן, כיון שהרימון מרמז על החיבור של בנ"י למצוות: 'ריש לקיש אמר מהכא: (שיר השירים ו, ז) "כפלח הרמון רקתך" אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון' (סנהדרין לז,א). ואהרן היה '... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' (אבות א,יב). [וברימון יש כתר, כעין 'כתר כהונה' [אבות ד,יג]). זית מרמז על יוסף, שנאמר "זית רענן יפה פרי תאר" (ירמיהו יא,טז) ועל יוסף נאמר "ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה" (בראשית לט,ו). בנוסף, שמן עוזר לזיכרון הלימוד: 'שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה' (הוריות יג,ב), ויוסף שלח ליעקב עגלות כדי שיזכר מה שלמדו כשיצא ממנו לפני שנים: '"את כל דברי יוסף" – סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה. זהו שנאמר "וירא את העגלות אשר שלח יוסף" ולא נאמר אשר שלח פרעה' (רש"י. בראשית מה,כז [תנחומא “וישלח” סימן יא]). בנוסף, זית לא מקבל הרכבה (יר' כלאים א,ז), כך יוסף לא התפתה להתערב עם המצריות. תמר (דבש) מרמז על דוד, שעל א"י נאמר "ארץ זבת חלב ודבש", ודוד הוא המייצג את שלמות השלטון (המלוכה) בארץ. דבש גם  מרמז על דבש דבורים (כעין שבפס' “ארץ זבת חלב ודבש" סובר ר"ע שדבש הכוונה לדבש דבורים [מכילתא דרשב"י יג,ה]) שלכאורה היה מקום לומר שהוא אסור, ובכ"ז התורה התירה (בכורות ז,ב). שזה כעין דוד שמרמז על מלכות ישראל, שנראית גשמית מאוד, ולכן כביכול פסולה, ובכ"ז היא מותרת (ואף ראויה [תלוי במחלוקת האם בקשת מלכות היא מצוה, או רשות שאז אינו כראוי]). בנוסף, התמר מרמז על עמידה בקומה זקופה, בגאוה: “זאת קומתך דמתה לתמר” (שה”ש ז,ח) '… בקומה זקופה כתמר הזה' (רש”י), ולכן מרמז על מלכות ישראל, שמלכות מייצגת עמידה בקומה זקופה בגאוה, ולכן מרמז על דוד מלך ישראל. זהו לפי סדר הפס'. אבל ע"פ סדר החשיבות לקדימות הברכה, זהו כסדר השני של האושפיזין (2): החיטה מרמזת על אברהם (כמו שאמרנו קודם). זית שמן מרמז על יצחק, שהעקידה היא מעלה גדולה מאוד בקידוש העולם, וזה כעין המנורה שהיתה מאירה החוצה, להוציא את הקדושה לעולם: '… אבל חלונות של בית המקדש היו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים. למה? שיהיה האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם' (ילקו"ש נ"ך רמז קפ"ב). וכן בשמן במנורה, הנר המערבי דלק והראה על השכינה בישראל: '… עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (שבת כב,ב). (וכן יצחק התעוור [=חשכו עיניו] מעשן הע"ז [רש"י. בראשית כז,א] כך שמרמז על השמן שמאיר אור בקדושה). שעורה מרמזת על יעקב, כיון שהוא ירד לגלות מצרים, שבה בנ"י התדרדרו עד השער המ"ט, ובכך היו כעין בהמה (וגרוע ממנה), ולכן שעורה שהיא מאכל בהמה. וכן, גלות מצרים היתה עד היציאה בפסח, וניסן הוא זמן קצירת השעורים. דבש תמרים מרמז על יוסף, שהוא מיתק את הירידה לגלות מצרים, שירדו בנחת ולא אסורים: 'א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב (הושע יא, ד) "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל"' (שבת פט,ב). וכן הגלות הקשה החלה כשכעין נשכח: “ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" וגו' (שמות א,ט), וזהו תמר – כש'תם' הקשר אליו, נעשה לבנ"י 'מר'. בנוסף, בתמר יש רמז לאנשים: '"כפות תמרים" – אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים' (ויק"ר ל,יב), וכך היה יוסף, שהיה בו תורה ('ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה. כל מה שלמד משם ועבר מסר לו'. רש"י, בראשית לז,ג) אבל לא מעשים טובים, שעשה מעשים שגרמו לאחיו לכעוס עליו. גפן מרמז על משה, שהוא מוסר התורה, ונאמר על היין: 'א"ר חנינא: כל המתפתה ביינו, יש בו מדעת קונו, שנאמר (בראשית ח,כא) "וירח ה' את ריח הניחוח" וגו'. אמר ר' חייא: כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים' (עירובין סה,א) [הרי תורה שהיא דעת קונו, ודעת ע' זקנים שיודעים את התורה. ויותר מזה, משה שקול כנגד ע' זקנים ('ומשה במקום שבעים וחד קאי'. סנהדרין טז,ב)]. תאנה רומזת על אהרן, כיון שבעצי תאנה היו משתמשים לעצי המזבח: 'כל העצים כשרין למערכה, חוץ משל זית ושל גפן. אבל באלו רגילין: במורביות של תאנה' וכו' (משנה תמיד ב,ג), ולכן מרמז על אהרן שעבד במשכן והיה אחראי עליו (וכן צאצאיו אחריו). הרימון מרמז על דוד, שלרימון יש כתר, וכך זהו כעין רומז על כתר המלוכה. בנוסף, הרימון מייצג את ריבוי המצוות אפילו בריקנים שבישראל, כעין רמז שגם בדבר שנראה כחומרי וריק מקדושה – שזהו בסתם מלכות, במלכות ישראל היא מלאה קדושה. (ועוד, מלך ישראל מייצג את ה' בעולם, ולכן זהו כרימון שמרמז על המצוות בריקנים, כעין גילוי ה' בעולם הגשמי. אולי אפשר גם: 'כל כלי בעלי בתים, שיעורן ברימונים' [משנה כלים יז,א], כרמז למלך שהוא בעל הבית על כולם, וכולם כעין כלים שלו, שמשמשים אותו).