עיונים לשוניים - מסכת שבת: יציאות השבת (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי איתיאל, 28/9/2019
"יציאות השבת שתיים שהן ארבע".
א. הגמרא מניחה שהוצאה היינו מרשות היחיד לרשות הרבים, ומקשה לפי זה שהמניין במשנה יוצא שמונה גם "הכנסות" - מרשות הרבים לרשות היחיד.
מבארת הגמרא:
רב אשי: התנא של משנתנו קורא גם להכנסה בשם הוצאה.
מבואר על פי תוספות שהתנא מעדיף את הנוסח "יציאה" כיוון שמקור איסור הוצאה הוא מהפסוק "אל יצא איש ממקומו ביום השבת" (ועל אף שפשטו הוא לאיסור תחומין, דרשו בו שלא יצא איש עם חפץ בידיו = הוצאה).
ובכלל התוספות מקשה, שהיה צריך "הוצאות" (בניין הפעיל, שמשמעותו גרימה, ולא "יציאות" בפעל-קל, שמשמעו פעולה פשוטה), אלא כדלעיל, התנא מעדיף להישאר במילה "יציאה" כדי ליצור זיקה לפסוק ממנו נלמד האיסור.
רבא: "רשויות קתני", כלומר: התנא מתכוון לומר שיש שתי רשויות שמהם נגררים ארבעה איסורים.
התוספות מבאר שלא התכוון רבא לשנות את הנוסח הנמסר של המשנה, אלא לפרש.
מצינו בתורה שהשורש יצ"א משמש גם למשמעות של רשות = גבול והגדרה של איזור, שבתחומי הארץ נאמר "והיו תוצאותיו (=גבולו, ובתרגום שם: רשוותיה) הימה".
ב. הגמרא משווה למשנה בעדיות המונה עוד "2 שהן 4". כולם נמנים כ"שתיים שהן ארבע", לבד מ"מראות נגעים שניים שהן ארבעה".
כל הנמנים ברשימה הן מילים בנקבה (יציאה, שבועה, ידיעה), ולכן שם המספר שלהם הוא בנקבה.
לעומת זאת מראה הוא בזכר, ולכן שם המספר גם בזכר.
אמנם צורת הרבים "מראות" נראית כצורת נקבה, אך צורה זו אינו דווקא, שכן מצינו מילים זכריות רבות שריבויים מסתיים בצורן "ות", וכפי שמדגים תוספות שם, שהמילה מחנה הוא זכר, אך ריבויו ב"ות": "ועתה הייתי לשני מחנות".
היה אפשר להביא עוד דוגמות רבות לכך, ומעניין שהתוספות בחר דווקא בדוגמא זו, שאינה מובהקת, שכן:
א. מצינו גם צורת ריבוי זכרית ל"מחנה" - "הבמחנים או במבצרים".
ב. מצינו "מחנה" גם בנקבה: "אם תחנה עלי מחנה".
ג. ואפילו בפסוק אחד (סמוך) מצינו יחס זכר ונקבה כאחד ל"מחנה: "וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת (נקבה) וְהִכָּהוּ (זכר) וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר (זכר)".
והערה קטנה:
בקריאה בדף הגמרא עלולים להתבלבל, כיוון שהמדפיס כתב "שניים שהן ד'" - ולא פתח ל"ארבעה".
אלא שהמדפיס בכוונה בחר להשתמש כאן בקיצור, וכדי לעזור לקורא הוא השאיר את המילה "שניים", והניח שהקורא יבין שאם השתמשנו ב"שניים הזכרי - יש להמשיך "ארבעה" על דרך זכר.
בנוסף: בשאר המניינים "שתיים שהן ארבע" - צורות קצרות - הוא לא ראה צורך לקצר, אך ב"ארבעה" - הארוך יותר (באות אחת!) - הוא הרשה לעצמו לקצר.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
מראה = מחנה = מקטל (שניהם מסיימים בה', דבר היוצר אשליה של סיומת נקבה, כשבעצם הה' שייכת לשורש [נלי"ה], ולכן לפניה התנועה סגול ולא קמץ. גם עם אותו שינוי תנועה בשל העיצור הגרוני).