עמוד דום!
נכתב על ידי eshkalim, 26/9/2019
בלוח השנה היהודי פרשת נצבים תמיד נקראת לפני ראש השנה.
אחת הסיבות לכך היא המסר הגדול שיש בפרשה עבורנו לקראת יום הדין.
למרות מה שאולי חושבים, ראש השנה איננו אמור להפחיד או לזרוע אימה על האדם. ההוכחה לכך היא שאנו שמחים בחג, אוכלים, שותים, מעניקים מתנות ומקבלים שוברים.
מה בכלל המשמעות של דין? הרי כשלאדם יש דין בבית משפט הוא נלחץ, דואג, מפחד ומחפש את עורך הדין הטוב ביותר שהוא יכול להרשות לעצמו, אז למה שכאן זה יהיה שונה? למה פה זה חג?
דין מסמל מסגרת דיכוטומית ברורה. כאשר רוצים להקל על הדין ה"יבש" ולבוא לקראת הנידון, יקראו לזה "לפנים משורת הדין". הדין מסומן באופן ברור ובולט כקו המפריד בין מה שאסור ומה שמותר.
בראש השנה המלך יושב לדון אותנו. כל אחד הולך לקבל את מה שמגיע לו.
אבל אסור לנו לזכור שהמלך הוא גם האבא שלנו. כן, כן, גם שלך...
והמסר הזה משודר באופן חזק ביותר לאורך כל ההכנה של חודש אלול לקראת ראש השנה – אבינו מלכנו!
ומה הקשר לפרשת נצבים?
פרשת נצבים מתחילה במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹֽקֵיכֶם".
סוף השנה הגיע. אנחנו עייפים, תשושים וכבר שכחנו מזמן את חופשת אוגוסט (חופשה עם הילדים? הצחקת אותי...). מביטים לאחור ומה לעשות שכמעט כולנו מסתכלים על מה שלא הספקנו לעשות, מה שהבטחנו ופספסנו, כל מה שלא קרה עדיין ועסוקים בהלקאה עצמית על כמה שאנחנו גרועים. ואנחנו יודעים לעשות את זה מצויין!
מגיע המלך (שהוא גם אבא, זוכרים?) ואומר לנו לעמוד נצבים וזקופים, גאים במה שעברנו, שמחים על מה שכן עשינו, מוקירים את עצמנו על כל הדברים הטובים שבהם יש לנו חלק ועל כך שעברנו עוד שנה והגענו למעמד הזה מחדש.
בסדר, אז יש כאלו שהצליחו יותר השנה, אבל מה עם אילו שלא כל כך הלך להם? איזו זכות יש להם לחייך ולשמוח?
אבא אומר – כולכם, בלי יוצאים מן הכלל!
עמדו זקופים, ראש מורם ופנים קדימה.
כי גם מי שיודע עם עצמו שה-"מצוי" שלו רחוק מאוד מה-"רצוי" שלו, צריך גם לדעת שזה לא משנה.
גם אם עשינו שגיאות בריאותיות, כלכליות, חברתיות, משפחתיות, חוקיות ועוד ועוד ועוד - זה לא משנה.
כלומר, זה חשוב מאוד ואין בכך משום הסרת אחריות על דברים שעשינו ועלינו לתקן או אנשים בהם פגענו ועלינו לפייס אבל זה לא משנה.
זה לא משנה את מה שכבר נעשה.
מה שכן יכול לשנות הוא מה שנקבל על עצמנו ברגע זה ממש. מה שנחליט לעשות בעקבות כל מה שעברנו ודרך הפעולה בה ננקוט כרגע.
נשמע נדוש? אז לסקפטים ביננו ממשיך אבא ואומר:
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא... וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא... כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ"
(חובבי ה-NLP ישימו לב לקישור המעניין בפסוק שבין הפה, הלב והעשיה...)
המסר הוא שלמרות שאנו אולי מרגישים שהחלום הזה רחוק מאיתנו וכלל לא נוגע אלינו ("אולי בזמן/ במקום/ במצב/ בגלגול אחר"), עדיין עמוק בלב חשוב שנדע שהדבר קרוב אלינו מאוד, במרחק של החלטה בלבד, כפי שיוכיחו אנשים שביצעו שינויים שלא יאמנו והגיעו לתוצאות מדהימות רק בעקבות החלטה אחת. במבט לאחור זה נראה מטורף אבל במבט קדימה זה רק הצעד הבא.
וכאן אנו חוזרים שוב למילה "כולכם".
מתי אנחנו באמת נצבים? כשכולנו נצבים יחד. כשכל אחד מביט סביבו ומאפשר לזה שלידו לעמוד ניצב. כשאנו דואגים לאחרים ולא עסוקים רק בלעשות לעצמנו.
אחד הסיבות שאנשים נרתעים מללמוד יותר על הכסף שלהם הוא התחושה שמישהו הולך לעשות עליהם קופה, ואנחנו הישראלים ממש לא אוהבים לצאת פרייארים.
אז תרשו לי לומר שכשצומחים ביחד, גדלים ביחד ומצליחים ביחד. כשאנו יחד יש מקום לכולם.
אני מאמין בכך בכל מאודי ומשתדל לחיות כך.
אני מאחל לכולנו, שנה טובה ומבורכת, שנת בריאות, שלום ושמחה, שנה שבה נגלה שכל מה שעברנו היה לטובה והצמיח אותנו למקום גבוה ומחוזק יותר.
שנה שבה נחליט, נטפס ויחד ב"ה ננצח!
שבת שלום ושנה טובה ומתוקה!
אליהושע שקלים.
תכנון כלכלי למשפחות שרוצות יותר.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
