לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת כי תבא

דברים כו, ב: ולקחת מראשית כל פרי האדמה: ש: האם הכוונה לביכורים הקשורים בחג השבועות? ת: לא, מדובר כאן בטקס ייחודי וחד-פעמי ("והיה כי תבוא אל הארץ", פסוק א'). הטקס הוא אישי לכל אחד בנפרד (כאשר יהיו לו פירות מאדמתו שלו: "אשר תביא מארצך") ולא ציבורי, ולכן הכול נכתב בלשון יחיד נוכח (תבוא, לך, וירישתהּ, וישבת, ולקחת, תביא, והלכת, ובאת, ואמרת, וכו'). מדובר כאן בראשית של כל מה שהאדמה מפיקה ("כל פרי האדמה"). בחג השבועות מדובר בביכורי קציר החטים בלבד (וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים; שמות לד, כב). כוונת הטקס היא ללמד את האדם להכרת הטוב, ולשמוח בטוב שיש לו ("ושמחת בכל הטוב", פסוק י"א), וללמדו שצעקה (תפילה ברגש) אל ה' היא הדרך הנכונה לקבלת הטוב ("ונצעק אל ה' אלוהי אבותינו, וישמע ה' את קולנו, וירא את ענינו... ויוציאנו ה'... ויביאנו... ויתן לנו", פסוקים ז'-ט'). ראה "תובנה" לפסוק י': "ועתה".

כו, ו: וירעו אותנו המצרים: ש: מדוע דווקא 'אותנו' ולא 'לנו'? ת: המצרים גרמו לנו מרוב העינוי והעבודה הקשה להיות רעים, גם כלפי עצמנו ואחינו, ולכן הוצרך משה להתערב בין האחים הניצים ("וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ"; שמות ב, יג). לכן דווקא הרעו 'אותנו', לא רק 'לנו'.