לשון הרע מאחורי הגב

ליל שבת. השקט והשלווה חזרו לביתה של משפחת שוורץ. בני המשפחה סיימו זה מכבר את סעודת השבת.

בחדרה של שושנה שוורץ נשמעו לחשושים רבים מלווים בפרצי צחוק רבים. באותו הלילה אירחה שושנה את חברתה הטובה, אהובה, בביתה. לפתע פנתה אהובה לשושנה: "פססטט, שושנה?" "כן?" צחקה שושנה. "מבטיחה לא לספר לאף אחת?" שאלה אהובה. "מבטיחה!" ענתה שושנה. מיד החלה אהובה לספר לשושנה דבר מעניין שאירע לה באותו הבוקר עת פגשה את נחמי, שכנתה של אהובה וחברתם לכתה. אהובה החלה לתאר באוזניה של שושנה כיצד ראתה את נחמי מדלגת באמצע המדרכה. ניכר היה שנחמי כלל לא הסתכלה לאן היא הולכת שכן רגע אחר כך נתקעה באיש זקן שהלך ברחוב והפילה אותו ארצה... לשמע הדברים החלו השתיים צוחקות בקול. שושנה הוסיפה: "כל כך מתאים לה, למוזרה הזאת! היא כזאת מסורבלת! את זוכרת איך היא נפלה שנה שעברה באמצע שיעור מחול?" כאן החלה להתגלגל מצחוק כשאהובה כמובן מצטרפת.

השתיים המשיכו בדבריהן לתוך הלילה, עד שסוף סוף הן השתתקו ונרדמו.

בבוקר שבת, לאחר התפילה, נזכרה אהובה בדבריה על נחמי ונקיפות מצפון עלו בליבה. מיד גירשה את מחשבותיה באומרה לעצמה שאין סיכוי בעולם שנחמי תדע על הדברים שנאמרו ולכן אין זה נורא כל כך...

כמה שבועות לאחר מכן הגיע חודש אלול, גם ראש השנה עבר, אך המחשבות על הדיבורים שדיברה על נחמי לא הירפו ממנה. לקראת יום כיפור החליטה לעשות מעשה ולגשת לנחמי ולהתנצל על דבריה. אולם, מיד נתקפה בחרדה- "הרי ברגע שנחמי תשמע כיצד דיברתי עליה, לעולם לא תדבר איתי יותר!" חשבה - אמרה לעצמה.

כעת היא מתלבטת מה לעשות? האם כדאי לה לפנות לנחמי ולבקש את סליחתה על לשון הרע שדיברה עליה? או שמא עדיף שנחמי לא תדע על כך לעולם, אך לא תוכל לבקש את סליחתה??

תשובת מו"ר הגאון הרב אברהם שפירא שליט"א:

החפץ חיים כתב (כלל ד, סימן יב, על פי השערי תשובה) שאדם שדיבר לשון הרע על חבירו צריך להודיע לו ולבקש ממנו מחילה. ידוע שדעת הגאון ר' ישראל מסלנט היא שפטור מלהודיעו. הטעם שנמסר בשמו הוא שהרי תצא מזה תקלה ולא תקנה. הוא יגרום צער ועגמת נפש לחברו על כך שדיבר עליו. בנוסף, ייתכן מאד שחברותם תיפגע ולא ישובו להיות חברים כבעבר. (והרי יחסי ידידות בעם ישראל היא מצווה,    ראה מגן אברהם סי' רמח).

למעשה נראה שיש לחלק בין שתי רמות של לשון הרע:

א. לשון הרע שחברו נפגע ממש על ידי הדיבור הרע, שדינו כחובל ומזיק, ובכגון זה אין להתחשב בתוצאות של הפרת ידידות ולא יוכל להפטר מבלי לפייס את חבירו.

ב. לשון הרע שחברו לא נפגע מזה ודינו כחטא שבין אדם למקום בעצם הדיבור של לשון הרע. במקרה זה לא יגלה לחבירו את מה שדיבר עליו.

ובמקרה זה יש מקום לומר שדי בבקשת מחילה כללית גם בלי פירוט הלשון הרע שדיבר, וכעין שמובא בירושלמי : "מאן דחטא לחבירו צריך לומר לו סרחית עלך". ואין לחשוש שחברו לא היה סולח אילו היה יודע מה דיבר משום שמעיקר הדין חברו חייב לסלוח ואסור להיות אכזרי.

(ע"פ הספר מקראי קודש על יום כיפור של הגאון הרב משה הררי שליט"א)