דבר תורה  לאור המקדש

מסעי - פרשת המקדש

המזבח – מקלט למי?

אחיזתו של יואב בקרנות המזבח –

שלש שיטות בדברי חז"ל

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

ויו"ר ומייסד מכון המקדש

במדרש במדבר רבה כג יג 'ונס שמה הרוצח מכה נפש בשגגה, ולא בזדון. ואם יהרוג בזדון ויאמר: בשגגה הרגתי, ויהא בורח לערי מקלט - אמר הקב"ה: אפילו בורח ונכנס במזבח שלי - הרגו אותו! שנאמר: וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות. ומי היה זה שברח למזבח ונהרג? – יואב, שנאמר (מלכים א ב) והשמועה באה עד יואב וגו' אל אהל ה'. ואומר (שמואל ב כג): תחכמוני ראש השלישי! - לא היה יודע שכתוב בתורה (שמות כא): וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות - שהלך והחזיק בקרן המזבח [והרי הרג את אבנר ואת עמשא במזיד, ורק רוצח בשוגג נקלט במזבח]?! - אלא אמר : הרוגי בית דין אין נקברין בקברות אבותיהם אלא הם לעצמן [מחוץ לבית הקברות], מוטב לי שאמות כאן [מדעת] ואקבר בקברות אבותי (מלכים א ב). וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דבר יואב. ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו'.

מדברי המדרש נראה, שיואב שהיה מחברי הסנהדרין, ככתוב: 'יושב בשבת תחכמוני', ידע שרוצח מזיד אינו נקלט במזבח. אמנם לימדה תורה, שרוצח בשוגג יכול לנוס ולמצוא מקלט גם אצל המזבח, והרי הוא לו כעיר מקלט, עם זאת, לדעת חז"ל במדרש אחז יואב בקרנות המזבח, כדי למנוע את קבורתו בקבר נפרד ולזכות להקבר בקברות אבותיו'.

מדברי מדרש שמואל פרשה כה (ג) עולה, שידע יואב שאם יברח אל המזבח לא ינצל, ומטרת האחיזה בקרנות המזבח היתה כדי שנכסיו יעברו לבניו אחריו. זה לשון המדרש: רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן [בבבל] אמר להון: אתון אמרין תרתי מילין בשם רב, ולית אתון אמרין טבאות… אתון אמרין בשם רב: מזבח שבירושלם קולט וגגו קולט, ואני אומר: לא מזבח קולט ולא גגו קולט, אלא שש ערי מקלט בלבד. תדע לך: יואב תחכמוני ראש השלישי היה טועה כל הטעות הזאת: וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח (מלכים א' ב' כ"ח)?! והלא לא ברח אלא אצל סנהדרין, אמר אם אהרג ייהבי נכסיי לבני!' (אגב כך למדנו, שיש דעה בדברי חז"ל שאכן, המזבח קולט רוצחים בשגגה ודינו כעיר מקלט, וכלשון המדרש: 'מזבח שבירושלם קולט, וגגו קולט', הווה אומר, שרוצח בשגגה העומד בצידי המזבח נקלט).

מעיון בדברי הגמרא במסכת מכות (יב, א) עולה, שיואב טעה שלש טעויות וכדברי הגמרא שם: 'שתי טעיות טעה יואב באותה שעה… טעה - שאינו קולט אלא גגו, והוא תפס בקרנותיו; טעה - שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים, והוא תפס מזבח של שילה. אביי אומר: בהא נמי מיטעא טעה, טעה - שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו, והוא זר היה'.

נראה מדברי הגמרא, שלדעת חז"ל בתלמוד לא היה יואב חבר בסנהדרין – כפי שנראה מדברי המדרש לעיל - שכן, קשה לתלות מציאות שחבר הסנהדרין יטעה שלש טעויות חמורות. כך גם נראה מדברי הגמרא בבבא בתרא (כא א) שם מובא, שיואב טעה בפסוקים מפורשים בתורה שבכתב, ואפילו פרשת עמלק הידועה לכל היתה שגויה בפיו, ולא ידע שצריך למחות את זכרו של עמלק מן העולם, וחשב שהמצוה היא להרוג זכרים בלבד  (כלשון הגמרא: כתיב (מלכים א' י"א): כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, כי אתא לקמיה דדוד, אמר ליה: מאי טעמא עבדת הכי? אמר ליה, דכתיב: תמחה את זכר עמלק. אמר ליה: והא אנן זכר קרינן! א"ל: אנא זכר אקריון. אזל שייליה לרביה, אמר ליה: היאך אקריתן? אמר ליה: זכר. שקל ספסירא למיקטליה, אמר ליה: אמאי? א"ל, דכתיב: ארור עושה מלאכת ה' רמיה'. עיין שם).

נמצא לאור האמור, כי כמה אפשרויות קיימות להסביר את מטרת אחיזתו של יואב במזבח.

לפי מדרש רבה, יואב ידע שימות, ולכן רץ אל המזבח כדי שיקבר עם אבותיו.

לפי מדרש שמואל, יואב רץ אל המזבח כדי שיתנו את נכסיו לבניו.

לפי הגמרא במכות, יואב טעה, וחשב שינצל ולכן אחז בקרנות המזבח, אולם טעות היתה בידו.