פרשת השבוע - מסעי
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם... וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (במדבר לג, א)
פרשת מסעי עוסקת במסעותיהם של בני ישראל (ארבעים ושניים מסעות), מיציאתם ממצרים ועד הגעתם לירדן ירחו לפני כניסתם לארץ. מסעות אלה המסופרים לנו בתורה, באים ללמד אותנו את מסעיו של האדם בחייו בעולם הזה. אלה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם - האדם יוצא מנקודת המוצא שלו אל מסע חייו.
כמה וכמה ממפרשי התורה, ובעיקר בעלי החסידות, רואים במסעות הללו תהליך שכולו המשך של יציאת מצרים. יציאת מצרים לא כאירוע היסטורי, חד פעמי, אלא כהתרחשות בלתי פוסקת. עם ישראל הולך ויוצא ממצרים כל הזמן, וככל שאנחנו יותר ויותר יוצאים ממצרים אנחנו הולכים ומתקרבים לארץ ישראל. המעבר ממצרים לארץ ישראל הוא לא מעבר פיזי, הוא מעבר נפשי, רוחני. כל חיינו, כל מהותנו זאת יציאת מצרים אחת גדולה, וכולנו הולכים עוד ועוד אל יעד עליון שנקרא "ארץ ישראל".
ארץ מצרים, המקום שיש בו מיצרים, המקום הצר. מקום שבו המחשבות מאוד מוגבלות בכדאיות החומרית, מקום שהרצונות והשאיפות מאד מסומנים במה יעיל ומה מרוויחים - מקום שהוא בית עבדים. ואנחנו נמצאים במסע שאין לו קץ, מסע ארוך, מסע לאומי ואישי לצאת מ"מצרים" ל"ארץ ישראל".
אנחנו נמצאים בתקופה שנקראת "בֵּין הַמְּצָרִים". להיות בֵּין הַמְּצָרִים זה לחוות את המחיר של עם שלא נחוש לצאת ממצרים. כשאין נחישות ברורה לצאת ממצרים - כשיש עדיין אחיזה מסוימת בצורת החשיבה המצרית/חומרית, כשעדיין הנושא הכדאי-אישי עומד על הפרק - יש עדיין איזשהו מיצר שאנחנו נמצאים בו, מיצר רוחני, מיצר מוסרי, שממנו אנו צריכים לצאת.
אומרת הפרשה: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם":
החלק הראשון בפסוק "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" - מסמל את היעוד ואת המטרה, לצאת מנוקדת המוצא אל המסע. החלק השני בפסוק "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" – מסמל את העבודה של האדם הישראלי. לקחת את כל מסעותיו ואת כל מעשיו בעולם הזה ולהעלות אותם "לְמוֹצָאֵיהֶם" – לרומם אותם לשורשה.
הרב שלמה לוי שליט"א - נשיא הגרעין התורני וראש ישיבת ההסדר בראשון לציון
הרב אליעזר קשתיאל שליט"א, מתוך האתר: "בני דויד-עלי" - http://www.bneidavid.org/Web/
