לקט מהרוקח לפרשת מטות

במדבר ל,ג: איש כי ידור נדר: מדוע באה פרשת נדרים בסמיכות לסיפור המלחמה במדין (פרק ל"א)? הרוקח: "כי בשעת מלחמה נודרים. ועוד, ומה המחריש לבתו ולאשתו למה שנדרה היום והיפר לה למחר הוא מוכנס בעוון תחתיה (לפי הספרי), מדיינים שהעמידו נשיהם ובנותיהם להחטיא את ישראל – אינו דין שיהו מוכנסים בעוון תחתיהם?". זאת ההצדקה להרג המדיינים כולם. כאילו יש נדר עולמי שלא להחטיא את הזולת בזנות. מעניין.

לא,יג: ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם: מדוע נשיאי העדה לא יצאו למלחמה, אלא קבלו את פני השבים ממנה? הרוקח: "מלמד שלא הלך אפילו נשיא אחד למלחמה, לפי שלא יתביישו בני שמעון שלא היה להם נשיא". הרי נשיא שמעון הומת עם כזבי, ובעקבות כך יצאו ישראל למלחמה על מדיין. אף על פי שחטא נשיא שמעון, הביעו בזה יתר הנשיאים הבנה לבני השבט, על כך שלהם אין נשיא, ולא יוכלו להגיד שגם הם השתתפו במלחמה במדין. מעניין.

לב,יב: בלתי כלב בן יפונה ויהושע בן נון: מדוע הוקדם כאן כלב ליהושע? הרוקח: "לפישמליבו היה עמי, אבל יהושע בתפילת רבו – 'יה יושיעך' מעצת המרגלים". למדנו שתפילה מעומק הלב עדיפה על הצלחה כתוצאה מברכת צדיק. לקח לחיים.

לב,מא: וילכוד את חוותיהם: מהן החוות? הרוקח: "ונקראו חוות – ששם חיות (חי"ת החיריק) האדם, 'ולכל חייתם' (פרק ל"ה)". בקיצור, מקום לחיות בו.

לא,מב: ויקרא לה נובח בשמו: מה משמעות קריאת שם עיר על שם בוניה? הרוקח: "הרבנות קוברת בעליה, ואין לרדוף אחר שררה, מי שקורא ביתו או עירו או ספרו על שמו – צריך לבקש רחמים שיחיו בניו, או הוא העושה כן". מעניין שבעל הרוקח עצמו, ר' אלעזר מגרמייזא, קרא לחיבורו 'ספר הרקח' על שמו עצמו, אלעז"ר – גימטריה של רק"ח (308), ואכן בנו והוא נפצעו על ידי רוצחים בפרעות בשנת 1196, שרצחו את אשתו.

שבת שלום, שבת של שלום, כבוד הדדי, תפילת הלב, חייות וענווה, אורן.

 --------------------------------------------------------------------------------