"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה', אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה... לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל, ב-ג)

"הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים...". על פי פרשת מטות, המשפט הזה לא יכול "לעבור מסך" - "אִישׁ כִּי יִדֹּר... לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה".

יש תפיסה שאומרת שמילים אינן מחייבות. כל עוד לא נחתם חוזה, כל עוד לא נעשה שינוי במציאות, אין למילים תוקף. בתורה אנו רואים התייחסות אחרת לגמרי למילים: אם אמרת, אם הבטחת - אתה צריך לקיים ולעמוד מאחורי מה שיצא מפיך ולבצע את מה שהתחייבת.

מה כל כך חשוב במילים, הרי לכאורה באמת כלום לא השתנה, אז מה אם אמרתי? היחס למילים מלמד על תפיסת העולם של האדם, איך הוא מגדיר את עצמו:

אדם שבעיניו אין למילים משמעות, שמבחינתו כל דבר שאינו חומרי ושאי אפשר ללכת איתו לבית משפט, אינו בר תוקף - אומר על עצמו שהעולם החיצוני והחומרי הוא החשוב והעיקרי בעיניו.

לעומתו, מי שנותן משקל רציני למילים, ומבין שהן משמעותיות - אומר על עצמו שהעולם הפנימי משמעותי בעיניו, גם אם לא רואים אותו.

המילים מייצגות את העולם הנפשי והרוחני של האדם: אי אפשר לראות אותן, אי אפשר למשש אותן או לכמת אותן, אבל בכל זאת, הן קיימות ומשפיעות. האדם, לעומת שאר בעלי חיים, מכונה "מֵדַבֶּר" כי יתרון האדם על החי הוא בכך שיש לו עולם נפשי ורוחני שהוא מסוגל להעביר אותו לאחר באמצעות הדיבור.

חז"ל מלמדים אותנו שמי שאומר מילים הפוגעות בחברו, נחשב כמי ששפך את דמו. אומנם האדם עדין עומד מולי, והוא נראה שלם מבחוץ, אבל הפְּנים שלו נפגע, ולפי חז"ל פגיעה זו אינה פחותה משפיכת דמו!

וכשם שלמילים יש כוח להרוס, כך יש להן כוח גם לבנות. בתיאור בריאת העולם נאמר (בראשית א, ג): "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" - הדיבור בורא. גם האדם קיבל משהו מהכוח הזה. הוא יכול ליצור קדושה במילותיו. לא לחינם חתן צריך לומר מתחת לחופה "הרי את מקודשת לי", כי ברגע המרומם הזה של חיבור העולמות הפנימיים שלהם לבית אחד, המילים היפות האלה באות ויוצרות מציאות חדשה של קדושה ומחויבות הדדית ביניהם - והכל באמצעות המילים!

מפסוקים אלה בתורה אנו לומדים תפיסת עולם כללית, שעל פיה עולמנו אינו רק עולם חומרי-פיזי, אלא יש בו מרחב נפשי ורוחני שלם, שהוא אינו פחות חשוב מהעולם החומרי, ואולי אף יותר חשוב ממנו.

הרב זאב קרוב, מהספר: "פרשת חיים – להאיר את החיים עם פרשת השבוע"