עיונים לשוניים - פרשת מטות: מי נידה
נכתב על ידי איתיאל, 22/7/2019
לאחר שבני ישראל ניצחו את מדיין ושללו מהם ביזה, לימד אלעזר הכהן הלכות הכשרת כלים, ובתוכם הדין "כל דבר אשר יעבור באש - תעבירו באש וטהר, אך במי נידה יתחטא".
מהם "מי נידה"?
המילה "נידה" מופיעה בתורה גם כתואר לאישה במחזור החודשי, וגם כתואר למי אפר הפרה האדומה.
רש"י מבאר שמדובר בשיתוף השם בלבד, אך יש כאן שורשים שונים לחלוטין:
אישה נידה - משורש נ-ד-ד, על שם שהיא מרוחקת ממשפחתה (אמנם כיום מתבטא הריחוק רק מקרבה לבעלה, אך בימי קדם, כשהיו שומרים הלכות טומאה וטהרה, בבית בו אכלו טהרות הייתה האישה הנידה מרוחקת מסדר הבית באותו שבוע. הנהגה זו השתמרה בקרב יהודי גולת אתיופיה, שם היה בקצה כל כפר בקתה המיוחדת למגורי הנשים בעת נידתן).
משורש זה נולד גם ה"נידוי" שהוא הרחקה חברתית לחוטא.
בהשאלה, נקרא מגע מיני מגונה גם בשם "נדה" - "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ", וכן כל חטא נקרא במשל "נידה" - "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם".
לפי זה, הדגש באות ד' מגיע כנראה כדי להשלים את כפל הדל"ת שבשורש (גזרת הכפולים, ע"ע). אם כי מסתבר גם לומר שהשורש הוא נ-ד-י/ה (גזרת נלי"ה), לפי שם העצם "נידוי" (ולא נידוד), אך כידוע, נפוצים קשרי משמעות בין שורש בגזרות החריגות.
לעומת זאת, "מי נידה" הכוונה למים אותם משליכים, והם מגיעים משורש י-ד-ה (או ליתר דיוק י/ו-ד-י/ה, מורכב מגזרות נפי"ו ונלי"ה), שפירושו השלכה וזריקה, כמו "וידו אבן בי" (לא ברור לי מהיכן מגיעה הנ' לפי פירוש זה, ומה הצורך בדגש בדל"ת).
יש קשר בין שורש זה לבין השורש נ-ז-ה (הזאה), שכן חילופי ד' וז' נפוצים מאוד. מילים רבות שבעברית נכתבות בז' יכתבו בארמית בד' (זהב - דהב, זרוע - דרעא, זכר - דכר, חזר - הדר, זה - דא). כמעט בכל המקרים הללו נמצא את המילה בערבית עם עיצור שונה, שאיננו קיים לא בעברית ולא בארמית, היא האות ד'אל, שהגייתה כמו TH שבמילה THE (כלומר: בין דל"ת לזי"ן. דל"ת עם לשון בין השיניים). החוקרים משערים שהיה היגוי קדום של אות נוספת, בין ד' לז', שהשתמר בערבית, ובעברית ובארמית התמזג לאות קרובה - ד' בעברית וז' בארמית.
חלוקת זאת בין אשה נידה לבין מי נידה מתבטאת גם בתרגום אונקלוס, המתרגם אישה נידה כ"מרחקא" (מורחקת), ומי נידה כ"מי אדיותא" (מי הזאה).
לעומת רש"י, הראב"ע מפרש בכל המקרים שהכוונת המילה רק לריחוק, ומי אפר הפרה נקראים "נידה" כנראה בשל הטומאה שהם גורמים למזה ולנושא אותם.
בפסוק שלנו, על פי פשוטו הוא בא להורות שאף על פי שהכלי עבר ליבון (תעבירו באש), הוא צריך גם להיטהר מטומאת מת על ידי אפר פרה אדומה, וכך תרגם אונקלוס, שכתב "במי אדיותא יתדי", וכך פירשו רשב"ם וספורנו.
רש"י והראב"ע הביאו פירוש זה על פי הפשט, אך הם מוסיפים את פירוש חז"ל (מסכת עבודה זרה מה:) שלמדו מכאן את דין הטבלת כלים, לפיו כל כלי של גוי שעבר לרשות ישראל צריך להטביל במקווה (מעין גיור), וכך דרשו: "במי נידה - מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר: ארבעים סאה". כך גם תרגם יונתן: "בָּתַר כֵּן בְּמַיָא דְכַשְׁרִין לְאַדְכָּאָה בְּהוֹן דְוָותָא יִתְדֵי" (אחרי כן במים שכשרים לטהר בהם נדה יושם).
אמנם, מכיוון שפשט הפסוק אינו מדבר בטבילת כלים (שכל הלשון היא כמו שמצינו באפר פרה אדומה: מי נידה, יתחטא), כתב הרמב"ן: "לבי מהרהר עוד לומר שהטבילה הזו מדבריהם והמקרא אסמכתא עשו אותו, וכן אונקלוס מתרגם אותו בחטוי הזאה של אפר פרה... וזה צריך תלמוד". וגם הרמב"ם כתב שטבילת כלים מדברי סופרים (אמנם יש אחרונים שביארו בדבריו שהרמב"ם קורא לכל דבר שמגיע מדרש הפסוקים "דברי סופרים", ואע"פ שדינם מדאורייתא). למעשה, הכריעו רוב הפוסקים שטבילת כלים במקווה מדאורייתא.
ומעניין לציין, כי בניגוד להכשרת כלים (על ידי הגעלה וליבון) שמטרתם לסלק טעם איסור, הטבלת כלים היא מעין גיור, כלשון הירושלמי: "רבי ירמיה אמר: צריך להטביל לפי שיצא מטומאת הנכרי ונכנס לקדושת ישראל".
וכך כותב הרב אליעזר מלמד ב"פניני הלכה: "על פי התורה אכילתו של היהודי צריכה להיות שונה מאכילת הגוי. לא סתם אכילה למען סיפוק התאווה, או בשביל לחיות חיים רגילים ללא שום אידיאל, אלא אכילה רוחנית יותר, כדי לשאוב כוחות לעשיית מעשים טובים. הטבילה מבטאת את המעבר של הכלים ממדרגת הגוי למדרגת היהודי.
...הטבילה יוצרת מצב שלרגע מסוים הכלי או האדם מבטל לגמרי את מציאותו. המים החיים, הטהורים, מכסים אותו לחלוטין, בולעים אותו עד שהוא כאילו לא קיים. וכך כשיצא מהמקווה יהיה בעל מדרגה חדשה. זהו בעצם כוחו של המקווה, לבטל את המצב הקודם ולאפשר לאדם הטובל, או לכלי המוטבל, לעלות למצב גבוה יותר".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
