"שׁופֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" [בראשית,ט,ו]

"משום רבי ישמעאל אמרו: בן נח חייב על העובָּרין...דכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך, איזה הוא אדם שהוא באדם, הוי אומר זה עובר שבמעי אמו^" [סנהדרין נ"ז,ב]

התורה אסרה על בני נח להרוג עובר, אך נחלקו הדעות אם האיסור לישראל אף הוא מדאורייתא אלא שאין עונשו מיתה [תוספות,סנהדרין.נט.א]  או שהאיסור בישראל מדרבנן [רמב"ן ע"פ הבנת ה"שרידי אש"]. וכן דנים אם האיסור משום רציחה או משום חבלה והשחתה.

לכל הדעות, חיי האם קודמים לחיי העובר כל עוד לא הוציא את ראשו [משנה,אהלות,ז,ו] ולכן כאשר ההיריון מסכן את חיי האם יש להפסיקו, ובמקרים גבוליים [ורבים הם!] יש להיוועץ ברופאים בכירים נוספים כי לא בהכרח שתהיה לכל המלצה של הפסקת הריון הסכמה רפואית רחבה, וכמובן לשאול רב!  

בזמננו מקובל לבצע בדיקות בהריון בכדי לאבחן "מה טיבו של עובר זה" [ולנושא זה התייחסנו בעבר]. אם מתברר שהעובר אינו בר-חיים היינו שימות במהלך ההיריון או מייד אחרי הלידה [וגם לכך יש לקבל לפחות שתי חוות דעת נפרדות!] –יש מתירים להפיל, למרות שבוודאי אסור לעשות זאת לאדם חי, משום שהעובר אינו ממש כאדם, ומשום שאינו בכלל "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה". ובמידה והתברר בוודאות [ע"י בדיקת סיסי שליה או מי-שפיר] שהעובר לוקה בתסמונת בעייתית כגון טריזומיה21 [דאון], נחלקו בכך גדולי הפוסקים: הגר"מ פיינשטיין אסר בתוקף [אג"מ,חו"מ,ב,ס"ט] וכן סברהגרשז"א ועוד פוסקים גדולים. ואילו הגר"ש ישראלי [עמוד הימיני,ל"ב] וה"ציץ אליעזר" [ט,נ"א; י"ד,קא-קב] במקרים מסוימים ובהתייחסות אישית, נטו להתיר במידה ומתברר שהימנעות מכך תפגע קשות במשפחה כולה. עכ"פ -חובה לשאול פוסק!