"מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו" (במדבר כג,י). '… מאי "ספר הישר"? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, דכתיב בהו (במדבר כג, י) "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו"' (ע"ז כה,א). מסביר התורה התמימה: 'אינו מבואר לכאורה מניין לו שכיון בלעם במאמרו זה על אברהם יצחק ויעקב, וגם מניין לו בכלל דכיון בלשון זה על איש או אנשים ידועים, ודילמא מתברך בעצמו רק שימות מות אנשים ישרים בכלל. ונראה דזה ע"כ אי אפשר לומר דקאי על כלל אנשים ישרים, דלפי"ז מאי שייך כאן ענין זה, והלא עסוק כאן במעלותיהם ושבחם של ישראל, וא"כ ע"כ קאי לשון זה על אנשים ידועים, ומדסמך לשון זה על הכתוב מקודם כי מראש צורים אראנו וכו' דקאי על אברהם כמבואר במדרשים ובפירש"י, וכן נסמך זה על מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, ומבור במ"ר ר"פ תולדות דכל האבות נקראו בשם ישראל [שורש שם ישר], וא"כ כוון בלשון מות ישרים עליהם' וכו'. דברי הת"ת יפים, אלא שלכאורה למה שלא יעמיד על הישרים של כלל ישראל, כמו שפרש"י: '"ומספר את רבע ישראל" – רביעותיהן זרע היוצא מן התשמיש שלהם. "תמת נפשי מות ישרים" – שבהם'? אלא צ"ל שהכוונה בשל מה שאמר בלעם קודם "מראש צורים אראנו", שדרשו על האבות, אז גם כאן קישר לאבות (כמו שמביא הת"ת). ונראה שאפשר שלמד שהפס' מתחיל ב"מי מנה עפר יעקב" ודרשו חז"ל: 'דרש רבי אבהו: מאי דכתיב (במדבר כג, י) "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל"? מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל, מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה. ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע. אמר: מי שהוא טהור וקדוש, ומשרתיו טהורים וקדושים, יציץ בדבר זה? מיד נסמית עינו, דכתיב (במדבר כד, ג) "נאם הגבר שתום העין"' (נדה לא,א). הרי שמדובר על כלל ישראל (כעין פרש"י) לדורותיו, שה' מצפה במשך הדורות... וסיום הפס' הוא "תמת נפשי" וגו', ודרשו חז"ל: 'ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו, אמר (במדבר כג, י) "תמות נפשי מות ישרים", אם "תמות נפשי מות ישרים" – תהא "אחריתי כמוהו”, ואם לאו – "הנני הולך לעמי"' (סנהדרין קה,א). שבלעם העמיד עצמו (מה דינו לעתיד) ע"פ כלל בנ"י (או ע”פ האבות). ממילא יוצא שהפס' מקשר לכלל בנ"י לדורותיו (שגם "כמוהו" הכוונה לכלל בנ"י). לכן נראה שדרש ר"י ש"ישרים" מרמז לאבות, כיון שבפס' מדובר על כלל בנ"י לדורותיו, שתחילתו על הצדיקים שבמשך הדורות, שזה מתחיל באברהם (והלאה). וכל משך הצדיקים בדורות, קשורים לאבות שמהם אנו קשורים לקדושה כבנ"י. וסיומו במעלת בנ"י שיש להם חלק לעוה"ב ובמיוחד זה קשור לאברהם: 'חביבה המילה, שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מי שהוא מהול, אינו יורד לגיהינום. שנאמר: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר”. ומי יורד לשם? ראה מה כתיב אחריו: "את הקני ואת הקנזי" וגו'. למה? שכולם ערלים' (תנחומא "לך לך" סימן כ). הרי שכשמעמיד בלעם את עצמו אם ירד לגיהנום או לא, כעין בנ"י, זה קשור לאברהם שה' נשבע לו. לכן למד ר"י שבדברי בלעם יש רמז לאבות, שמדבר על כלל בנ"י כשבראשם האבות כעיקר. עוד נראה שמביא רש"י: '"מי מנה עפר יעקב וגו'" – כתרגומו: דעדקיא דבית יעקב וכו' מארבע משריתא, ארבע דגלים'. והנה על הדגלים נאמר: 'בדגל יהודה היה מצוייר בו ארי, על שם (בראשית מט) "גור אריה יהודה”. דגל ראובן שני לו, עם שמעון וגד, מצוייר בו דודאים דמות אדם, על שם (שם ל) "וימצא דודאים”... בדגל מחנה אפרים שלישי, עליו מנשה ובנימין, מצוייר בו דמות שור, על שם (דברים לג) "בכור שורו הדר לו”. דגל מחנה בני דן באחרונה, שהיו גבורים במעמדם, ועליו אשר ונפתלי, מצוייר בו נשר, על שם (שם לב) "כנשר יעיר קנו" שהיה שבט בני דן מאסף לכל המחנות, והיה מעירם ומזרזם. ארבעה דגלים כנגד ד' חיות אשר תחת כסא הכבוד בד' פנים' (פסיקתא זוטרתא [במדבר ב,ב)]. הרי שבנ"י הם כמרכבה לשכינה. וכן על האבות נאמר: 'אמר ריש לקיש: האבות הן הן המרכבה, שנא': "ויעל אלקים מעל אברהם”. "ויעל מעליו אלקים”. (בראשית כה) "והנה ה' נצב עליו”' (ב"ר מז,ו). כך שנראה שבנ"י הם מרכבה לשכינה כהמשך מהאבות, לכן כשבלעם מדבר על ישרי בנ"י, זה מרמז בעומק גם על האבות שהם השורש לכלל בנ"י כמרכבה לשכינה, שלכן הם ישרים כרצון ה' (שמיישרים את העולם לה'). ובלעם רצה להיות גם קשור לזה, שיחשב ישר כחלק מתיקון העולם, ולכן גם יהיה לו חלק לעוה"ב כבנ"י שמקבלים שם את שכרם על הבאת השכינה לעולם. עוד נראה שבלעם בא לקלל שה' יחליף את בנ"י שמקורם באבות: '"את שבעת המזבחת" – שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות. אמר לפניו: אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות, ואני ערכתי כנגד כולן: אברהם בנה ארבעה (בראשית יב) "ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו", (שם) "ויעתק משם ההרה" וגו', (שם יג) "ויאהל אברהם" וגו', ואחד בהר המוריה. ויצחק בנה אחד (שם כו) "ויבן שם מזבח" וגו' "ויכרו שם עבדי יצחק באר". ויעקב בנה שתים, אחד בשכם ואחד בבית אל' (רש"י. במדבר כג,ד). לכן כשבלעם בא לקלל כאן זה עם קשר לאבות, ולכן כשאומר "ישרים" זה בנ"י, אבל עם דגש על האבות, ולכן למד ר"י מהאבות נקראו ישרים, שכנגדם כיוון במיוחד.