הפחד והבטחון בחטא המרגלים

"למה אתה לא רוצה ללכת לבית ספר?" אני מפחד ללכת כי מציקים לי".

למה לא תלך לשדכנית, לשמוע הצעות?" "אין סיכוי שהיא תבין אותי, ועוד שתמצא לי..."

"למה אתה מתהלך מודאג?"

כמדומה שלכל אדם יש פחדים וחששות, כל אדם לפי מה שהוא אדם ולפי השלב שבו הוא נמצא. לדוגמא דאגות פרנסה או דאגה מהייעוד בחיים ('מה יהיה איתי') או מהבריאות. האם הפחד משפיע עלינו? אצל ילד בולט הדבר שממש רואים עליו את הפחד למשל כאשר כועסים עליו יותר מדי. לפעמים ממש רואים על פניו וגופו התכווצויות. אצל מבוגר זה די דומה אבל בתוך הלב...

הפחד הוא דבר משתק. הוא נוטל את שמחת החיים וזרימתם הטבעית. מצד שני, הפחד הוא דבר טבעי לאדם, ולא קל לברוח ממנו, להתעלות מעליו. מה יש לתורה לומר על כך?

כותב חובת הלבבות שאחד מהרווחים שיש לאדם שבוטח בה' הוא "שקיטת הלב מדאגות העולם, והמנוחה מטירוף הנפש וטרדתה על העדר תשוקותיה הגופניות, והרי הוא במצב נחת ורגיעה".

בסיפור המרגלים רואים את נזקי הפחד. הם הפחידו את בני ישראל עם המוצגים המבהילים ודיווחי השטח המסעירים. המרגלים עצמם פעלו מתוך פחד: "כאן אנחנו נשיאים, אך בארץ, מי ערב לנו שנהיה חשובים" (זוהר הקדוש). מיד בכו בני ישראל, ובפתאומיות וחיפזון בחרו לחזור למצרים. איזו החמצה.

התרופה - הבטחון

איך מתמודדים עם פחדים וחששות? הרי חדשים לבקרים הלב והרגש שלנו סופגים חדשות לא נעימות, והפחדים באים לבד. נראה את דברי יהושע וכלב בפרשתנו.

אומרים יהושע וכלב במר ליבם "סר צילם מעליהם, וה' איתנו אל תיראום". אמנם המרגלים הביאו הוכחות טובות, הביאו פירות ענק וסיפרו על חוזקם וגודלם של עמי הארץ, והצליחו לשכנע את בני ישראל. מנגד עומדים יהושע וכלב. מה הם אומרים על העובדות שהביאו המרגלים?

אומר רש"י: "סר צילם- כשרים שבהם מתו. דבר אחר: ה' סר מעליהם".

כלומר אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם. אין חשיבות לכך שהאמורי והעמלקי הם חזקים וענקים כי ה' לא איתם. אין להם על מה להשען, הם כמו בלון בלי אויר. ה' איתנו ולא איתם. זו טענה כל כך חזקה, וכל כך סותרת את המציאות הנראית. לכן דבריו לא היו 'דברים הנשמעים' ובני ישראל לא היו מסוגלים לשומעם (במצב הפאניקה והפחד שלהם).

מה יכול לעזור לנו לחזק את האמונה והבטחון בה'? הרי כל פחד וחשש מבוסס על עובדות, על דברים אמיתיים. אכן, באמת יש סיבות טובות מדוע לדאוג. נוסף על כך, התגלה שמוח האדם נמשך יותר למידע רע מאשר לטוב. כך עולה ממחקרים שכשאדם שומע בחדשות דבר רע מיד הוא מתעורר, ופעילות המוח עולה פי חמש מאשר בעת שמיעת חדשות חיוביות. אם כן האדם נמשך לחשוב שלילי וממילא לראות שחורות.

נעמיק במהות הבטחון. מובא בנתיבות שלום (חלק א עמ' נא) בשם הרמב"ן על הפסוק בתהילים "בטח בה' ועשה טוב", שלא כתוב עשה טוב ואחר כך מכח זה בטח בה' (כלומר תהיה זכאי לעזרת ה' ותוכל לבטוח בו) אלא בטח בה' תחילה. "הקדים בטח בה' לעשה טוב, כלומר אע"פ שאין בידך מעשים ותדע בעצמך שאתה רשע, עם כל זה בטח בה' כי הוא בעל הרחמים וירחמך". והסביר שם שכיון שמאמין באהבתו של ה' אליו כאב אל בנו אהובו, ע"י זה מתעורר גם מלמעלה הנהגה מיוחדת עמו, מידה כנגד מידה. בזכות עצם הבטחון, שיודע שה' עוזרו, יעזרהו ה'.

תדע ותאמין שה' אוהבך, תרגיש שה' איתך ורוצה בך מאוד מאוד. בזכות הבטחון הזה, ה' באמת קרוב אליך יותר. אולי זה מה שהתכוונו יהושע וכלב לומר לבנ"י: תדעו ותפנימו שה' איתנו, וממילא ה' באמת יהיה יותר איתנו ואין ממי לפחד.

העולה מדברינו הוא שפחד הוא אכן דבר טבעי אלא שיש לשים לב שהפחד מצמצם אותנו ואף עשוי להיות משתק. בכל שלב בחיים עלינו להגדיל את האמונה והבטחון בזה שה' קרוב אלינו. ואם עושה כך, הרי הרוגע והשלוה חוזרים לחייו, וישועתו קרובה לבוא. "וה' איתנו – אל תיראום".

שבת שלום