"ויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונתם מעלי ולא ימתו. ויעש משה כאשר צוה ה' אתו כן עשה" (במדבר יז,כה-כו). 'והתניא: משנגנז ארון נגנז שמן המשחה, וצנצנת המן, ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, וארגז ששלחו פלשתים דורון לישראל, שנאמר (שמואל א ו, ח) "ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך". ומי גנזו? יאשיהו מלך יהודה גנזו, שראה שכתוב בתורה (דברים כח, לו) "יולך ה' אותך ואת מלכך" וגו', צוה וגנזום, שנאמר (דברי הימים ב לה, ג) "ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלקיכם ואת עמו ישראל". ואמר רבי אלעזר: אתיא "שם" "שם", אתיא "משמרת" "משמרת", אתיא "דורות" "דורות"' (הוריות יב,א). 'והתניא משנגנז הארון וכו' – מדכתיב "תשימו בארגז מצדו" דארגז בצד ארון קאי, אלמא בהדי ארון נגנז. ומדקאמר יאשיהו "תנו את ארון ה' בבית" וגו' משמע שצוה לגונזו; אין לכם משא בכתף – ואמרינן במסכת שקלים: אמר להם: אם גולה עמכם שוב אינכם מחזירין אותו בכתפיכם, צוה לגונזו; אתיא שם שם – דכתיב בארון "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת" וגו', וכתיב "ונועדתי שמה לבני ישראל", וכתיב בצנצנת המן "ותן שמה מלא העומר מן" מה ארון נגנז אף צנצנת המן נגנז; אתיא דורות דורות – דכתיב בצנצנת המן "והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם" וכתיב בשמן המשחה "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם", מה צנצנת המן נגנז אף שמן המשחה נגנז; משמרת משמרת – דכתיב בצנצנת המן דהוי נגנז למשמרת לדורותיכם, וכתיב במקלו של אהרן "למשמרת לאות לבני מרי" וגו', מה צנצנת המן נגנז אף מקלו של אהרן נגנז' (רש"י). יחד עם הארון נגנז שמן המשחה, מקל אהרן, צנצנת המן והארגז ששלחו פלשתים. הארגז בא לבטא את חשיבות הארון בעולם, שאפילו הגוים רואים זאת כמו שהתגלה אצל פלשתים, כך שזה מבטא את מעלת הארון, ולכן מובן שנגנז יחד עם הארון. אבל מדוע גם שמן המשחה, מקל אהרן וצנצנת המן נגנזו? מקל אהרן מראה את כהונת אהרן כמו שהוכח בפרשתנו, שלכן ה' אמר לשומרו כראיה: “השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונתם מעלי ולא ימתו". לכן זה נמצא עם הארון יחד, כביטוי לקשר של הארון כשורש המקדש (והמשכן), יחד עם בני אהרן שהם הנבחרים לעבוד במקדש, הם היסוד של עבודת המקדש. לכן כשנגנז הארון נגנז גם מקל אהרן שקשור בו. שבט לוי ככלל, ובפרט הכהנים מיועדים ללמד תורה בעולם (“כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא". מלאכי ב,ז) זה בא לידי ביטוי במן שעל ידו יכלו ללמוד תורה: 'היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן היה לובש ומתכסה. הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, ושניים להם אוכלי תרומה' (מכילתא שמות טז,ד [מסכתא ד"ויסע”, ב]). לכן הארון שבו הלוחות (והתורה) קשור לתורה, וזה קשור לכהנים שמלמדים תורה, ולכן נגנז עם הארון (כמו המקל). בשמן המשחה משחו את המשכן ואת הכהנים, שבכך התקדשו, ולכן קשורים יחד. כאשר עמדו לרדת לגלות בבל, יאשיהו גנז אותם, כיון שיש קשר בין המקדש והכהנים העובדים בו ככהני בנ"י, ולכן עכשיו שיגלו ותתבטל עבודת המקדש, יש עניין לגנוז אותם כדי להשאיר קשר למקדש שלא יתבטל (כמו שאומרת הגמ': 'אמר להם: אם גולה הוא עמכם לבבל, אין אתם מחזירין אותו עוד למקומו' [שקלים כד,ב]). שכך משאירים קשר למקדש ועבודתו, שקשורה גם בכהנים שמיוצגים בדברים הנוספים שנגנזו. אולי אפשר שהמן, המקל, שמן המשחה והארון זה כנגד שלושת המנהיגים במדבר – משה אהרן ומרים (שבזכותם המן, העננים והבאר, שכך יכלו בנ"י להיות פנוים ללמוד תורה במדבר), שהמשכן היה המשך למעמד הר סיני (שנאמר למשה באה"מ פרטי התורה), והמקדש המשך למשכן, וכך ממשיך כח קדושה גדולה בעולם. לכן לקראת הגלות שנפגם כח הקדושה הגדול הזה, נגנז הארון ושאר הדברים. המקל זה כנגד אהרן – שהוא של אהרן ובו הוכח שהוא הראוי לכהונה. המן זה כנגד משה שבזכותו המן ('מן בזכות משה'. תענית ט,א). הארון ושמן המשחה כעין רמז למרים, כיון שהתורה נמשלה למים: “הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה,א), והמים במדבר היו בבאר – בזכות מרים ('באר בזכות מרים'. שם), והשמן קידש את הארון, וכן הוא נוזלי כעין מים. בנוסף, הנשים לא חטאו בעגל (פרקי דר"א, מה) כך שקשר לתורה בשלמות בלא פגם העגל, כעין נמשך דרכם, ולכן הארון ובו הלוחות ממתן תורה כעין קשור למרים. נראה גם ששלושת המנהיגים במדבר מרמזים על תיקון העולם (שהיו אז בגילוי שכינה), ואילו שמן המשחה כעין מחבר את הארון המקל והמן (שכנגד המנהיגים), לקדושה ותיקון העולם כמו שהשמן קידש את המשכן והעובדים בו, שכך זה כנגד תיקון העולם שהכל יהיה קדוש לעבודת ה'. וזה מתגלה בארגז ששלחו הפלשתים – שהודו במלכות ה' בעולם, שזהו גילוי של תיקון העולם. וכאשר בנ"י עמדו לרדת לגלות, שזה חילול השם (ובטח שלא תיקון העולם בשלמות), אז (לקראתו) גנזו את אותם הדברים שבקה"ק במקדש.