לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת בהעלותך

במדבר ט, ז: ויאמרו האנשים ההמה אליו: ש: מדוע דווקא 'אליו' ולא 'אליהם' (שהרי קרבו לפני משה ולפני אהרן)? ת: בתחילה קרבו הטמאים עם שאלתם אל משה ולא נענו, ואז קרבו גם אל אהרן, ושוב לא נענו, כיוון שלמשה ולאהרן לא הייתה תשובה לשאלתם. משה הוצרך לשאול את ה' ("עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם"; פסוק ח'). רק משה יכול להבטיח תשובה מה' (עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ; יב, ז-ח), לכן הטמאים פונים בסופו של דבר רק אל משה, כי רק ממנו ניתן לקבל תשובה מוסמכת מפי ה', ולכן דווקא 'אליו'.

ט, ח: עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם: ש: האם משה לא ידע מה הדין, הרי קיבל מה' את כל החוקים והמצוות בהיותו ארבעים יום ולילה בהר סיני? ת: לא, משה קיבל רק מצוות כלליות לעם, ולא מקרים ייחודיים, כגון מנועי קיום פסח במועדו, ירושת בנות, מקושש עצים בשבת, מקלל ה' ועוד.

יא, ה: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים: ש: מדוע דווקא 'נאכל' ולא 'אכלנו'? ת: הייתה אווירה של עזיבת משה וחזרה למצרים, כפי שנאמר בפה מלא בסמוך: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה (במדבר יד, ד). העם שהתלונן והתאווה לבשר התכונן לשוב למצרים, ועל כן אמר שבקרוב יאכל שוב את הדגה ואת הקישואים וכו', אותם מאכלים שזוכר שאכל זה מקרוב במצרים. לכן דווקא 'נאכל' בעתיד, לכשנשוב למצרים.