"וְהָאסַפְסֻוף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה... וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר... וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה'... מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה... וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יא, ד-טז)

בפרשתנו מובאת טענתם של האספסוף: "מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר".

ומשה שואל את הקב"ה: "מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה".

ותשובת הקב"ה היא: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל".

מתשובתו של הקב"ה עולה שתוספת שבעים הזקנים היא הפתרון העיקרי לבעיית התאווה לבשר. ולכאורה, אין הדבר מובן. הרי בני ישראל מתלוננים על הבשר שחסר להם, אם כן מה למינוי הזקנים, חכמי התורה, אצל הדרישה לאוכל, לבשר? הרי וודאי דברי התורה שיפיצו לא יספקו את תאוותיהם של בני ישראל.

אולם דבר גדול לימדה אותנו התורה בתשובתו זו של הקב"ה למשה: אם בשעה גדולה זו של ערב הכניסה לארץ, העם דורש בשר, סימן מובהק הוא שמצבו הרוחני לקוי מאוד, שסולם ערכיו חומרני. כשהאדם אינו מלא בתוכן חיובי וערכי – הוא חש מחסור, וזה עלול להתבטא בצורך גופני (ידוע שאנשים משועממים צורכים יותר מזון). הטענה על חוסר גשמיות (אכילת בשר), נובעת ביסודה מריקנות רוחנית.

לכן יש צורך בשינוי מהותי-נפשי. התיקון לליקוי רוחני פנימי אינו רק בסיפוק של הדרישה לבשר. יש צורך בטיפול יסודי, לעסוק בפעולה חינוכית אישית רחבה ועמוקה בציבור לכל רבדיו.

לשם כך נצטווה משה רבינו לאסוף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אנשי רוח, שהצבתם בין האוהלים תקרין מרמתם, מהתנהגותם ומסולם הערכים שלהם ושיהיו מקור ברכה והשפעה לציבור הרחב, ושידריכו את העם בהוראות התורה ובכל מידה נכונה.

הרפואה הנכונה והאמיתית לכל מדווי ישראל היא התועלת הרוחנית – הגברת צדדיה הרוחניים של האומה.

הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל, מתוך הספר: "נר למאור – על פרשיות התורה", הרב אברהם שפירא זצ"ל, מתוך האתר: "ישיבה" - www.yeshiva.org.il ,

הרב יעקב אריאל שליט"א, מתוך הספר: "מאהלי תורה"