"רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר... הַתְקֵן עַצְמָךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ" (אבות ב, יב)

ידוע שלכל מילה בדברי חז"ל יש משמעות. לכן יש להבין למה רַבִּי יוֹסֵי אמר: "הַתְקֵן עַצְמָךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה", ולא אמר: "תלמד תורה".

מה הכוונה במילים "הַתְקֵן עַצְמָךְ"? מה צריך לתקן?

חכם בתורה לא מספיק שיהיה גאון ובעל ידיעות נרחבות. אלא הוא חייב להיות גם מעוטר במידות טובות.

כתב הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ה): "תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דבורו כבהמות וחיות. ולא יגביה קולו ביותר, אלא דבורו בנחת עם כל הבריות... ומקדים שלום לכל האדם כדי שתהא רוחן נוחה הימנו. ודן את כל האדם לכף זכות. מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל. אוהב שלום ורודף שלום. אם רואה שדבריו מועילים ונשמעים אומר ואם לאו שותק... משאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה... שיעמוד בדבורו ולא ישנהו... ולא יצר לאדם לעולם בחייו".

זה מה שאומר רבי יוסי: "הַתְקֵן עַצְמָךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה" – אתה חייב לתקן את המידות שלך, כי לא שייך להיות תלמיד חכם כשאדם הוא צעקן או גאוותן וכו'.

לפי זה מה הקשר להמשך: "שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ"?

זה לשון קודשו של רבינו יונה זצ"ל: "ולא תשיגנה אם לא תיגע בה, שאינה כירושת אבות שהבן זוכה בלי טורח. וגם בהיות אבותיך חכמים ונבונים מכמה דורות, לא תחשוב ותאמר: תורה חוזרת לאכסניא שלה בלי עמל... אין הדבר כן, כי אם למחזיקים בה ולתומכיה מאושר, ולאבותיך לבדם נתנה החוכמה ולא תירש אותם. ואם תחפוץ אותה קנה אותה לעצמך ביגיע כפיך, ואם כה תעשה - אשריך וטוב לך".

אי אפשר לזכות בתורה ללא טורח ויגיע!

דוד המלך רומז בכיוון זה במזמורו בתהלים (קכו, ו) - "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו":

אדם שהוא עצמו לא מתאמץ בלימוד התורה, אלה הוא - "נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע" - שמח בייחוס המשפחתי שלו ("סבא שלי היה רב"), אדם כזה סופו – "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה".

לעומת זאת, אדם שכן מתאמץ בלימוד התורה ובשיפור מידותיו, ולא סומך על ייחוסו המשפחתי אלה הוא בונה את עצמו בעצמו - "נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" – אדם כזה סופו – "בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה".

לכן אמר רבי יוסי: "שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ" - תורה לא מקבלים בירושה, היא צריכה להיות הולמת אותך ומתאימה למידותיך.

הרב אופיר טנג'י, מהספר: "נכון להיום – אקטואליה לאור פרקי אבות"

הרב רונן חזיזה, מתוך: "חמש דקות תורה ביום"