המילה "שעטנז" מוזרה, שכל אותיותיה שורשיות, ונמצא שיש כאן מילה בעלת חמישה עיצורי שורש (ראב"ע) - דבר חריג ביותר בעברית.

מכאן הועלו כמה פירושים למילה:

א. במשנה (כלאים ט', ח') פירשו תנאים: 

כלומר: דעת ת"ק שהמילה היא חיבור של שלוש מילים: שוע (סרוק), טווי (נמלל יחד) ונוז (קשור / תפור). וכך פסקו להלכה (אמנם נחלקו הפוסקים אם מחייבים רק כשיש את שלושתם או שכל אחד בפני עצמו מחייב, או שהכוונה שאם כל חוט בפני עצמו נעשו בו שלושת המלאכות - חייב).

לעומת זאת, דעת רשב"א שהמילה מורכבת אחרת, ובאה להורות על חומרת האיסור: "ש" = אשר, "עט" = עטה, לבש, "נז" - נלוז ומגונה (רש"ר הירש). יתכן והגנות היא דווקא בשל העובדה ששעטנז נקרא "חוק" - דבר ללא טעם. דווקא כאן ניכר הציות - עושים כי ה' ציווה, ולא מתוך היגיון, טעם ודעת. וממילא החומרה בלבישתו.

ב. יש שפירשו ש"שעטנז" הוא הוא כלאי לבוש (מנחם, הובא ברש"י). דבר זה מתאים לשיטתו של מנחם, הדוגל בפירוש "מבפנים" - כלומר: רק על פי ההופעות במקורות, ללא שימוש בהשוואה לשפות דומות וכדומה. מכיוון שהמילה שעטנז מופיעה רק בהקשר של איסור כלאי בגדים - לא נותר אלא לומר שזה פירוש המילה.

ג. יש חוקרים (הובא בפירוש שד"ל) שזיהו את המילה כמילה מצרית, שפירושה בגד העשוי ממינים רבים. דבר זה תואם לשיטת הרמב"ם במורה נבוכים, המסביר מצווה זו (ועוד רבות) כבאה להרחיק מעבודה זרה שנהגה באותו דור, שכך היה מנהגם ללבוש.