מה הקשר בין לשון הרע, אוכל, קריצות, מרגלים ורוכל המחזר על הפתחים? 

רש"י מציע הצעה בלשנית לפירוש המילה "רכיל", בה הוא עומד על כמה יסודות: 

א. השוואת המילים המקושרות: המילה "רכיל" תמיד באה בהקשר של הליכה. 

ב. חילופי עיצורים ממוצא לשון זהה: במקרה שלנו - חיכיות (גיכ"ק), וכך רכ"ל=רג"ל. 

רש"י מציע לקשר את המילה עם ריגול. כלומר: הולך הרכיל עובר ממקום למקום ומרגל לראות אם יש "סיפור פיקנטי". 

לפירוש זה יש ראיה מביטויים מקבילים בהם נעשה שימוש ברג"ל: "לא רגל על לשונו" (תהילים ט"ו, ג'). 

רש"י מוסיף שגם הרוכל נקרא כך על שם תכונתו לרגל אחר מקומות בהם יש צורך במרכולתו. 

מדברי שאר המפרשים (רמב"ן, רשב"ם, ראב"ע) נראה שהרכיל נקרא על שם הרוכל - כמו שהרוכל קונה מזה ומוכר לזה, כך הרכיל מעביר מידע מזה על זה, וכך מצינו גם בחז"ל (ירושלמי פאה א', א'). 

כמו כן יתכן כי הקישור לשורש רג"ל אינו בהקשר של ריגול, אלא בכך שהרוכל הולך ברגל (בניגוד לבעלי חנויות קבועות, הרוכל דרכו לעסוק בסחורות קטנות כמו בשמים - "מכל אבקת רוכל" - לכן הוא מסתובב ברגל ועובר בין הבתים). 

גם המרגל - נראה שהוא נקרא כך מכיוון שהוא חודר לעיר רגלית, ולא בכיבוש מלחמתי. 

רש"י מוסיף ומבאר את התרגום, שאינו מילולי - "לא תיכול קורצין". ביטוי ארמי זה משמש גם בספר דניאל, לגבי האנשים שהלשינו עליו למלך שהתפלל לה' נגד גזירתו. 

רש"י מעלה השערה שמקור הביטוי ממנהג בו היה נכנס המלשין לבית חבירו ומספר את דברי הרכילות, ולסיום היו אוכלים אכילה קטנה כטקס לחיזוק הדבר (כפי שבימינו מרימים כוסית לציון חגיגיות, ולוחצים ידיים לציון סגירת הסכם). 

הרמב"ן משיג על פירוש זה, בתמיהה על המנהג: מדוע יאכל המשמיע? ומה האינטרס לחיזוק והאמנת הסיפור שהמשמיע בא להוציא דיבת רעהו? ובפרט במעשה דניאל, מדוע יתן המלך למשמיע אכילה? ולמה יתרגם אונקלוס על פי מנהג שעבר מן העולם, ולא מילולית? 

אמנם אפשר לתרץ את תמיהות הרמב"ן. רשויות רבות במשטרים טוטאליטארים מעסיקות "מלשינים", להם אינטרס שיאמינו לדבריהם, כדי לקבל את אהדת השלטון, ולעתים גם פרס כספי. על רקע זה יובן המנהג. 

גם התמיהה למה משתמשים בביטוי צדדי של מנהג שחלף אינו קשה. פעמים רבות עניין צדדי תופס כביטוי, וגם כשהוא כבר עבר מהעולם - עדיין משתמשים בו. כמה דוגמות לכך: המילה כסף משמשת כביטוי להון, גם כשבימינו משתמשים בשטרות נייר ובמטבעות ממתכות אחרות, ואפילו באשראי בנקאי. "פח אשפה" - המיוצר בימינו מפלסטיק. "נפל האסימון" = הבין סוף סוף, כשטלפוני האסימון כבר משמשים כמוצג מוזיאוני... 

אגב, מהאידיש נכנס ללקסיקון הישראלי הביטוי "שטינקר" למלשין, שפירושו המילולי הוא "מסריח". 

על כל פנים, הרמב"ן וגם רשב"ם מוכיחים שהשורש "אכל" בארמית פירושו גם "צעק" ו"הכריז". לכן הפירוש פשוט יותר. המלשין "מכריז בקריצות" - הוא מדבר ומעביר את הלשון הרעה אותה הוא רוצה לומר ע"י רמיזות בתנועותיו, עיניו וטון קולו.