עניין הקורבן של היולדת
נכתב על ידי אבי מורגנשטרן, 4/4/2019
יב, א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
יב,ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר--וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא.
יב,ג וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.
יב,ד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע, וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ.
יב,ה וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ; וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב עַל-דְּמֵי טָהֳרָה.
יב,ו וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת--אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן.
יב,ז וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ, וְטָהֲרָה, מִמְּקֹר דָּמֶיהָ: זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת, לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה.
יב,ח וְאִם-לֹא תִמְצָא יָדָהּ, דֵּי שֶׂה--וְלָקְחָה שְׁתֵּי-תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה. {פ}
כל עניין טומאה כפי שכבר הסברנו לפני כמה שבועות זה הוצאת דבר שהיה מוטמן . טמא- מלשון טמון. כל העולם הזה נברא בצורה שבפנים יש את העיקר והקדוש יותר והוא מוקף בכיסויים רבים בסדר יורד. כשמשהו יוצא מבפנים החוצה שזה משהו שהיה מוטמן ויצא זה זה גורם לטומאה. כך כשנוצר אצל אשה בן זכר והוא יוצא מתוכה אז זה גורם לטומאה אבל פחות מאשר נקבה שהיא בדרגת קדושה פחותה יותר. (כל זה על פי המפרשים ובראשם אור החיים הקדוש והכלי יקר ועוד.)
אשה שעלתה בדרגה רוחנית והצליחה לקיים את הביאה לשם שמים ולא לשם הנאת הגוף עולה לדרגת זכר ויכולה ליצור בן זכר.
עניין קרבן החטאת שהיולדת מביאה זאת כפרה על הנדר שאישה נודרת כשהיא כורעת ללדת - שהיא לא תזדקק יותר לבעלה כי זה גרם לכל הכאב הזה. כמובן שאין ממש בנדר הזה כי זה בא בנסיבות הללו ומיד מתחרטת על זה אבל דבר שיוצא מהפה או אפילו מחשבה רעה צריכה כפרה . ובגלל זה מביאה בן יונה או תור ששניהם מסמלים את הזוגיות .תור עוד יותר מיונה כי אם לוקחים את בן/בת זוגו הוא ישמור לה אמונים ולא יזדווג לאחר.
אבל יש כאן משהו יותר עמוק וזה קשור גם למה שכתוב וביום השמיני ימול בשר עורלתו - שזה ממש נכתב כאן בתוך ההלכות שהתורה מביאה. זה לא איזה פסוק שלא במקומו שהשתרבב לכאן ח"ו. זה חלק מכל התהליך:
אדם הראשון נברא שלם בתכלית. בלי ערלה. זה היה דבר שבכלל לא היה שייך אצלו. אבל מחטא אדה"ר נגרם שמשך עורלתו ונוצר העניין של עורלה שע"י המילה היא נתקנת ברובה.(שלוש מתוך הארבע קליפות של העורלה יורדים ונשאר רק הקליפה העוטפת שהיא משולה לקליפה הדקה שעל הפרי שאמנם קליפה ולבד היא נא טובה לאכילה אבל עם הפרי אפשר לאכול את זה).
אז האשה שילדה זכר והוא מתוקן על ידי מילה ביום השמיני זה רוב תיקונו של החטא. מצד הזכר. אבל מצד האשה - מי גרם לכל העניין של חטא אדה"ר? האשה. ועל ידי כך גרמה לירידה העצומה לשניהם ולעניין קיום העורלה בכלל ובכלל זה גם לעניין שלה- של דמים ומחזור ועצב בלידה ותשוקה גדולה לבעלה. - החטא שלה הוא" מקור דמיה" זה המקור שהביא בכלל לדמים וכל הנ"ל. אז אם עולה לדרגת זכר וזוכה ליצור זכר כפי שאמרנו לעיל אז כבר יש תיקון חלקי לחטא שלה וטומאתה פחותה. אבל אם ילדה נקבה זה אומר שהיא עוד בתוך החטא ובזמן זה לא עלה בידה לתקן ואז הטומאה כפולה . הקרבן שמביאה בעצם גם מכפרת על ענין הנדר אבל עוד יותר זאת כפרה למקור דמיה. לחטא של חוה שזה המקור לכל הסבל הזה ובגינה גם מגיעה למצב שנודרת מה שנדרה. הכל אחד.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
