בס''ד      שמיני: האם יקיימו מצוות אחרי תחיית המתים

פתיחה

בפרשת השבוע אנו קוראים על מותם של בני אהרון, נדב ואביהוא. מפשט הפסוקים משמע, שנדב ואביהוא מתו בגלל שהקריבו אש זרה, אך בחז''ל ובמפרשים הוצעו לפחות שישה הסברים אחרים למותם. מדברי הגמרא במסכת יומא (פז ע''א) משמע, שהם לא מתו בגלל חטא. יותר מכך, גם אלעזר ואיתמר היו ראויים למות, אלא שבזכות אהרון אביהם, הם לא מתו:

''אשריהם לצדיקים, לא דיין שהן זוכין אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. שכמה בנים היו לו לאהרון  שהיו ראויין להישרף כנדב ואביהוא, שנאמר 'הנותרים' אלא שעמד להם זכות אביהם.''

מדברי התוספות יום הכיפורים (ד''ה כמה) עולה, שמצד אחד כל ארבע הבנים היו חייבים במיתה, בגלל חטא העגל של אהרון אביהם, ומצד שני אלעזר ואיתמר ניצלו ממיתה בגלל שאר הזכויות של אהרון אביהם. בעקבות המוות של נדב ואביהוא, נעסוק השבוע בשאלה, האם כאשר בני האדם יקומו בתחיית המתים הם יהיו חייבים במצוות, או שלעתיד לבוא המצוות יתבטלו.

קבורה עם כלאיים

הגמרא במסכת נדה (סא ע''ב) מביאה מחלוקת, האם מותר לקבור מתים עם תכריכים שעשויים מכלאיים. לדעת רב יוסף ורבי יוחנן, מותר לקבור את המתים עם תכריכים שעשויים מכלאיים, ואילו לדעת רבי ינאי מותר להספיד את המת עם כלאיים, אבל לקבור אותו עם כלאיים - אסור, ובלשון הגמרא:

''תנו רבנן בגד שיש כלאים עושה ממנו תכריכין למת. אמר רב יוסף: זאת אומרת - מצוות בטילות לעתיד לבוא. אמר לו אביי והא אמר ר' ינאי לא שנו - אלא לסופדו, אבל לקוברו - אסור! אמר לו: לאו איתמר עלה (= וכי לא נאמר), אמר ר' יוחנן אפילו לקוברו? ור' יוחנן לשיטתו, דאמר ר' יוחנן: מה כוונת הפסוק 'במתים חפשי', כיוון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות.''

כפי שעולה מדברי הגמרא, מחלוקת רבי יוחנן ורבי ינאי תלויה בשאלה האם מצוות בטילות לעתיד לבוא. לדעת רבי יוחנן מצוות בטילות לעתיד לבוא, לכן גם מותר לקבור את המת עם כלאיים. לדעת רבי ינאי הם לא בטילות, לכן מותר רק להספיד, אבל לא לקבור. מה הגמרא מתכוונת כאשר היא אומרת שהמצוות בטילות 'לעתיד לבוא'? מתי הם יתבטלו? הראשונים נחלקו בשאלה זו.

מחלוקת הראשונים

א. פי שנראה בהמשך, הפירוש הפשוט בסוגיה הוא פירושם של התוספות (ד''ה אמר), הריטב''א (ד''ה אבל) והרמב''ן (דברים ל, ו). לשיטתם, כאשר הגמרא אומרת שהמצוות בטילות לעתיד לבוא, היא מתכוונת לשלב שאחרי תחיית המתים, שבזמן הזה לא יקיימו מצוות לדעת ר' יוחנן, ואילו לדעת ר' ינאי יקיימו.

ב. הפירוש הקשה בסוגיה הוא פירושו של הרשב''א (ד''ה זאת), שבדרכו הלכו גם המאירי (ד''ה בגד) והר''ן (ד''ה זאת). לשיטתם, וודאי כאשר יקומו המתים בתחיית המתים הם יקיימו מצוות, וכאשר הגמרא אומרת שמצוות בטילות לעתיד לבוא, היא מתכוונת לזמן בו האדם מת, שהוא פטור מהמצוות.

1. פירוש הריטב''א

לפי פירוש הריטב''א, שלעתיד לבוא הכוונה לאחר תחיית המתים, הסוגיה מתפרשת בקלות. לדעת ר' יוחנן לא יקיימו מצוות אחרי תחיית המתים, לכן אין בעיה לקבור את המת עם תכריכים שעשויים מכלאיים, כי גם אם המתים יקומו עם הבגדים שקברו אותם כפי שאומרת הגמרא בכתובות (קיא ע''א), הם לא יעברו על איסור לבישת כלאיים, כי לא מקיימים מצוות לעתיד לבוא.

לדעת ר' ינאי לעומת זאת, אפשר להספיד את המת עם כלאיים, כי מתים פטורים מהמצוות כפי שנפסק בגמרא במסכת שבת (ל ע''א). לעומת זאת לקבור אותו עם בגד שיש בו כלאיים אסור, מכיוון שכאשר הוא יקום בתחיית המתים עם בגד שעשוי מכלאיים, הוא יעבור על איסור לבישת כלאיים, ובלשון הריטב''א:

''והא דאמרינן מצוות בטלות לעתיד לבוא, פירשו הראשונים לעתיד לבוא לזמן תחיית המתים, וזהו שאמרו כאן מצוות בטלות לעתיד לבוא שאלמלא כן היאך עושין להם תכריכין של כלאים? והא אמרינן בכתובות (קיא ע''ב) מתים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בלבושם עומדים, ונמצאו לובשים כלאיים באותה שעה! אלא ודאי מצוות בטלות לעתיד לבוא.''

הקשיים בשיטתו

על שיטת הריטב''א יש מספר קשיים:

א. הרשב''א, הקשה על שיטתו מהגמרא בסנהדרין (צב ע''ב). הגמרא מספרת, שר' יהודה הוא צאצא של אחד מהמתים שהחיה יחזקאל הנביא ב'חזון העצמות היבשות' (יחזקאל לז), והוא גם מניח את התפילין שהניח אותו מת שקם לתחייה. מוכח מדברי הגמרא, שגם כאשר יקומו המתים מקבריהם הם יקיימו מצוות, ולכן אותו הרוג שקם לתחייה הניח תפילין (שאותם הניח לבסוף ר' יהודה)!

כיצד יישב הריטב''א את הקושיה? התירוץ הוא פשוט וכבר מביא אותו הריטב''א בעצמו. כאשר הוא פסק שלא יקיימו מצוות אחרי תחיית המתים, הכוונה לזמן בו כל המתים יקומו לתחייה, זמן קבלת השכר והעונש. אמנם יחזקאל החיה את המתים, אבל זה היה תחייה זמנית למספר מצומצם של מתים, ואין להוכיח ממקרה זה לתחיית המתים העתידית. 

ב. קושיה נוספת עולה מדברי הירושלמי (מגילה א, ה). הירושלמי מביא בשם ר' יוחנן, שבניגוד לספרי הנביאים והכתובים שיתבטלו לעתיד לבוא, כי בעקבות כבוד ה' שיתגלה בעולם לא יהיה עוד צורך בדברי הנבואות והתוכחה (קרבן העדה). חמישה חומשי תורה לא עתידים להתבטל, מכיוון שהמצוות לא עתידות להתבטל. מוכח, שהמצוות אף פעם לא יתבטלו! אפשר להביא שתי תירוצים בעניין:

תירוץ ראשון: יש מחלוקת בין הבבלי לירושלמי בדעת ר' יוחנן האם מצוות בטילות לעתיד לבוא. לדעת הירושלמי המצוות לא יתבטלו, ואילו לדעת הבבלי המצוות יתבטלו. כאשר יש מחלוקת בין הבבלי לירושלמי - הלכה כדברי הבבלי (עיין יד מלאכי כללי שני התלמודים, ב).

תירוץ שני: אפשר לתרץ על פי דברי הריטב''א בתענית (ל ע''ב ד''ה כל), שיש לחלק את זמן תחיית המתים לשתיים, 'ימות המשיח' 'ולעתיד לבוא'. בימות המשיח אמנם יבנה בית המקדש וכבוד ה' יתגלה בעולם, אך עדיין המתים לא יקומו לתחייה. לכן לא יצטרכו את ספרי הנבואות, אך עדיין יקיימו את חמשת חומשי תורה, ועל כך מדבר הירושלמי. לעומת זאת לעתיד לבוא, כאשר יקומו המתים לתחייה, לא יקיימו שום מצווה, ועל כך מדבר הבבלי.

ג. על פי החילוק הזה, יישב המהדיר על הריטב''א (נדה סי' כד) קושיה נוספת על הריטב''א. הגמרא בסנהדרין (צ ע''ב) כותבת, שלעתיד לבוא ניתן תרומה לאהרון הכהן, ולפי פירוש הריטב''א גמרא זו קשה, שהרי מצוות בטילות לעתיד לבוא, אז למה צריך לתת תרומה?!

התשובה לשאלה זו, מצויה בדברי התוספות בפסחים (קיד ד''ה אחד) שכותבים, שמשה ואהרון יתעוררו מתחיית המתים כבר בימות המשיח, וכפי שראינו גם לדעת הריטב''א באותו הזמן יקיימו את כל המצוות, ובאותו הזמן יתנו תרומה לאהרון הכהן (עיין הערה[1]).

הסברא בשיטתו

מה הסברא בדעת הריטב''א? אפשר להביא שתי אפשרויות:

א. בחסידות כתבו (האדמו''ר האמצעי, שער תשובה צז), שבעצם לעתיד לבוא כן נקיים את המצוות, אבל מכיוון שנזדהה עם רצון הקב''ה בצורה מוחלטת, לא נקיים את המצווה כמו מצווים ועושים, אלא כמו שהשמש מאירה את הארץ, בצורה טבעית לחלוטין. אמנם קשה לבאר כך את דעת הריטב''א, מכיוון שהוא סובר שלעתיד לבוא לא יקיימו כלל את מעשי המצוות.   

ב. אפשרות שונה מופיעה במהר''ל, שכתב בתפארת ישראל (פ''ז), שכל מטרת המצוות לזכך את האדם ואין בהם דבר טוב כשלעצמו. לכן לעתיד לבוא שהאדם כבר יזדכך, שוב לא יהיה צורך במצוות (ועיין בשו''ת הרשב''א החדשות סי' שסו), ובלשון המהר''ל:

''והתבאר לך שאל יאמר האדם שה' יתברך רוצה השחיטה בעצמה, וזהו בודאי רק משום זיכוך נפש כמו שבארנו. ולפיכך לעתיד, כאשר השם יתברך יעשה סעודה לצדיקים, לא תהא שום שחיטה כלל. מאחר כי השחיטה היא לצרוף האדם, ולעתיד לא יהיה צריך צירוף, כי האדם יהיה אז בשלמות מעלתו.''

2. פירוש הרשב''א

לדעת הרשב''א, לעתיד לבוא הכוונה בזמן שהאדם מת. לדעת ר' יוחנן מותר בזמן המיתה לעטוף את המת בכלאיים, ואילו לדעת ר' ינאי בזמן שמספידים את המת מותר, אבל לקוברו כך אסור.

מה החידוש בדברי הגמרא לשיטתו? הרי פשוט שכאשר אדם מת הוא לא חייב במצוות! הרשב''א מסביר, שיש סברא לאסור על החיים להלביש את המת בכלאיים, כמו שאסור להכשיל ילד קטן בעבירה (יבמות קיד ע''א). למרות שילד קטן פטור מן המצוות, עדיין אסור להכשילו באיסורים, כך למרות שאדם כבר נפטר ופטור מן המצוות, עדיין יהיה אסור להכשיל אותו בעבירה.

לדעת ר' יוחנן הסברא של הגמרא להשוות בין הכשלת ילד לקטן להלבשת מת בכלאיים נדחתה, לכן מותר להלביש את המת בכלאיים גם בזמן ההספד וגם בזמן המוות. לדעת ר' ינאי לעומת זאת, יש השוואה בין הכשלת קטנים באיסור להלבשת מת בכלאיים, לכן אסור לקבור את המת עם כלאיים.

מדוע לשיטתו מותר להלביש את המת בכלאיים בזמן ההספד? הרי גם בזמן הזה יש בכך איסור! הסיבה לכך היא, שרק ללבוש כלאיים אסור, אבל להעלות כלאיים מותר. לדוגמא: כאשר סוחר בדים מניח בגדי כלאיים על היד שלו, הוא לא עובר איסור, מכיוון שהוא לא מתכוון ללבוש אותם או להינות מהם. הוא הדין כאשר מספידים את המת, הכלאיים רק מונחים על המת כמו בסוחר בדים והוא לובש אותם לכן אין בכך בעיה להספיד אותו עם כלאיים (בניגוד לזמן הקבורה, שהוא ממש לבוש בהם), ובלשון הר''ן:

''זאת אומרת מצוות בטלות לעתיד לבוא, פירש הרשב"א ז"ל דזמן מיתה נקרא לעתיד לבוא... וכי תימא (= ואם תאמר) פשיטא דמצות בטלות מן המת! אין הכי נמי (= באמת זה דבר פשוט), ולא בא אלא לומר, שאפילו גדולים אינן מוזהרין עליהן וכעניין שאמרו להזהיר גדולים על הקטנים... ולמי שסובר שאין מצות בטלות לעתיד לבוא מותר רק לספדו, דלא אסרה תורה כלאים אלא דרך לבישה הילכך לספדו שאינה אלא לכבודו מותר כמו מוכרי כסות, אבל לקברו שהוא כעין לבישה אסור (עיין הערה[2]).''

הקשיים בשיטתו

א. הרשב''א מפרש, שהיה סברא שאסור להלביש מתים כלאיים, כמו שאסור להאכיל ילדים קטנים איסור: ההשוואה שעושה הרשב''א לכאורה אינה ברורה, שהרי יש כמה הסברים מדוע אסור להאכיל ילדים קטנים באיסורים: בגלל שאסור לחנך אותם לאיסורים (כדברי הרמב''ם בהלכות מאכלות אסורות), או בגלל שמכניסים בהם רוח טומאה (עמוד הימיני סי' נד). בכל אופן, שני הטעמים אינם שייכים במת שמופקע לגמרי מקיום המצוות, כך שלא ברור למה שיהיה אסור לחיים להלביש אותו בכלאיים.

ב. הרשב''א מפרש, שכשאר הגמרא אומרת לעתיד לבוא, כוונתה לזמן המוות: פירוש כזה קשה, כי לעתיד לבוא משמע שמדובר על תקופה שלימה, ולא על רגע מסויים (זמן המיתה, שבו אסור להלביש את המת כלאיים). הרשב''א עמד על קושיה זו ותירץ, שאפשר לפרש שגם רגע קצר נחשב לעתיד לבוא, אבל זה דוחק. כמו כן, קשה לומר שלעתיד לבוא הכוונה לזמן המיתה.

מה סברתו

אם כן כפי שראינו, על שיטת הרשב''א יש קשיים משמעותיים, וגם את הקושיה שלו על שיטת הריטב''א אפשר לתרץ בקלות. מדוע בכל זאת הרשב''א בחר לפרש כך? ככל הנראה הסיבה לכך היא, שהרשב''א סובר שהתורה לא תשתנה לעולם ותמיד יקיימו מצוות, לכן למרות שפירושו בסוגיה קשה, הוא מעדיף אותה על פני פירוש הריטב''א.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה שעוד אנשים יקראו[3]...