הגמ' בחולין מביאה רמזים מהתורה לדמויות של פורים: 'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ". אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר". מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור", ומתרגמינן: מירא דכיא' (חולין קלט,ב). 'מנין – למעשה המן. המן העץ – יתלה על העץ. למעשה אסתר – הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים, ומצאוהו צרות רבות ורעות. מנין – לגדולת מרדכי. מר דרור – וקרי ליה ראש לבשמים, לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה' (רש"י). נראה שמעבר לפשט הגמ', כמו שמביא רש"י על מה רמזו בפס', יש כאן רמז גם לדרשות אחרות. בהקשר למעשה המן עם הכסף מובא בגמ': '"אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף" וגו'. אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים' (מגילה יג,ב). ממילא מחצית השקל קשורה להצלה בפורים. והנה מרדכי היה קשור בהצלת פורים, ושמו נרמז בשמן השמחה, שבה משחו את המשכן, כך שמרמז שיש קשר להצלה ע"י המשכן. לעומתו המן מרומז בעץ הדעת. במשכן הבסיס של הקרשים היה האדנים, שהם נעשו במחצית השקל שהביאו בנ"י: '… תרומת אדנים, שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן, ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל, ועלה למאת הככר, שנא' (שמות לח) "וכסף פקודי העדה מאת ככר", ומהם נעשו האדנים שנאמר "ויהי מאת ככר הכסף" וגו'' וכו' (רש"י שמות ל,טו). לכן נראה שנרמז כאן, מעבר למחצית השקל של כל שנה ושנה, שבמדבר המחצית שקל הראשונה הייתה לאדני המשכן, והם החזיקו את העמודים שהם עשויים עץ. דבר זה בא בהיפוך למעשה המן, שהוא בא להזיק לבנ"י בכח הטומאה של עץ הדעת, ולכן נרמז שמו בעץ הדעת. בא המשכן ומעמיד את העצים בכסף, שזה מעמיד את משכן ה', שמשפיע לכל העולם קדושה, גם כשאנו חוטאים: "לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם" (ויקרא טז,טז) '"השכן אתם בתוך טמאתם" – אע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם' (רש"י). שהמשכן מרמז על קשרם התמידי של בנ"י לקודש, ולכן במחצית השקל שבהם מונים את בנ"י (ולכן מייצג את כל בנ"י), נעשו האדנים שמעמידים את העצים למשכן ה', כעין תיקון לחטאים שנרמז בעץ – שהושפעו מעץ הדעת לחטוא. לכן מחצית השקל היא מול כחו של המן, ולכן היא שבטלה את מחשבתו. נראה שלכן גם נאמר "ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך" (אסתר ג,יא), שבא לרמז על הקשר של מעשה המן לעץ הדעת, שגם בו נאמר "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" (בראשית ג,ו), שכאן נרמז שניתן לו לעשות בשל הרמוז בטוב לעיניים, שזהו עץ הדעת שבו נאמר שרואים בו את טוב העץ למאכל, ושהוא טוב בעיניים – שמביא תאוה לעיניים. וזה נאמר בהקשר לכסף, כרמז שהכסף של המן בא להביא חורבן מכח עץ הדעת. אל מול זה עמד הכסף של מחצית השקל וביטל מחשבתו. נראה גם שהמן נרמז בעץ הדעת, כרמז לתליה בו (כמו שפרש"י) אבל גם בגלל שבעץ הדעת מי שגרם לאדם לחטוא בעץ הדעת זו חוה אשתו, וכך גם עשתה ושתי אשתו של המן: "ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו" וגו' (אסתר ה,יד). הרי שאשתו יעצה לו על העץ, ובסופו של דבר הוא נתלה על העץ הזה. גם נראה שבעקבות עץ הדעת החלו התאוות של האדם, ובמפורש זה הופיע במיוחד בזנות, שלכן ראו את עצמם ערומים. גם עצת המן היתה קשורה לזנות: ''"הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" וגו', וְאֵין הָעָם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, כט): "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה'” וגו'. אָמַר הָמָן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: אֱלֹקיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה, הַעֲמֵד לָהֶם זוֹנוֹת, וְעָשָׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה וְגָזַר עֲלֵיהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיַעֲשׂוּ כִּרְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, ח): "לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ”' וכו' (אסת"ר ז,יג). ממילא בזה מובן שכוחו של המן לאיבוד בנ"י היה קשור בזנות, שזה קשור במיוחד לעץ הדעת, ולכן נרמז המן בעץ הדעת. גם בפס' של עץ הדעת שבו נרמז מובא: “ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת" (בראשית ג,יא), הרי שמופיע בפס' גם עניין העירום כרמז לזנות, וגם עניין האכילה, שהמן עשה שבזמן שיאכלו בסעודה יחטאו בזנות.