"ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט" (אסתר ה,ב). '"ויהי כראות המלך את אסתר המלכה". אמר רבי יוחנן: ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה. אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמשך חוט של חסד עליה, ואחד שמתח את השרביט' וכו' (מגילה טו,ב). מדוע ר"י אמר שהזדמנו לה שלושה מלאכים, מה בא לומר בזה, ומניין לו בכלל שבאו לעזרתה שלושה מלאכים? בפשטות בא לומר שמה שקרה שם היה בהשגחה משמים, ולכן כעין שלושה מלאכים עשו את מה שנאמר בפס': “עמדת בחצר" זהו 'שהגביה את צוארה', שעמדה זקופה, “נשאה חן בעיניו" זהו 'שמשך חוט של חסד עליה', “ויושט המלך... ותגע בראש השרביט" זהו 'שמתח את השרביט'. ומה שאמר שלושה מלאכים ולא רק מלאך אחד, זה כדי להדגיש את גודל ההשגחה, שע"י שלושה מלאכים זה יותר מודגש, ועוד שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות (ב"ר נ,ב), ולכן הביא זאת במלאכים שונים. נראה שר"י דייק כאן במיוחד שנאמר בהתחלה "כראות המלך", שכל מקום שנאמר המלך מרמז גם לה' ('ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן: כל מקום שנאמר במגלה זו "למלך אחשורוש", במלך אחשורוש הכתוב מדבר. וכל מקום שנאמר "למלך" סתם, משמש קדש וחול'. אסת"ר ג,י). לכן למד ר"י (כשיטתו) שהמלך מרמז גם לה', ולכן למד שהיתה כאן השגחה מיוחדת. אולי גם נאמר קודם: "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית" (אסתר ה,א), ודרשו חז"ל: '… “ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות", בגדי מלכות מיבעי ליה? אלא שלבשתה רוח הקדש, כתיב הכא "ותלבש", וכתיב התם (דברי הימים א יב, יט) "ורוח לבשה את עמשי" וגו'' (מגילה יד,ב). כך שלקראת הכניסה שלה למלך התחברה לרוה"ק, לקדושה שמימית, ולכן נמשך לה משמים עזרה ע"י המלאכים. אולי זה בא כנגד ההשפעה בכל הדברים, כעין הנאמר על "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" (אסתר ו,א). '"בלילה ההוא נדדה שנת המלך", אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם. ורבנן אמרי: נדדו עליונים נדדו תחתונים. רבא אמר: שנת המלך אחשורוש ממש' (מגילה טו,ב). שיש גילוי אצל ה', ויש גילוי בכל המציאות (עליונים ותחתונים), ויש גילוי אצל אחשוורוש. שכך גם כאן יש גילוי כעין כנגד ה', שזהו 'שהגביה את צוארה', של אסתר, שבנ"י הם בני ה' (בנים אתם לה' אלקיכם”. דברים יד,א). ויש גילוי אצל אחשורוש, שזהו 'חוט של חסד עליה', שאחשורוש נמשך אחריה. ויש גילוי בכל המציאות, שזהו 'שמתח את השרביט', שאפילו הדומם הושפע. אף נראה שאצל אסתר זהו הבסיס למה שקרה אח"כ אצל אחשורוש בלילה, כמו שמובא מיד בגמ': 'רבא אמר: שנת המלך אחשורוש ממש. נפלה ליה מילתא בדעתיה, אמר: מאי דקמן, דזמינתיה אסתר להמן? דלמא עצה קא שקלי עילויה דההוא גברא למקטליה? הדר אמר: אי הכי, לא הוה גברא דרחים לי דהוה מודע לי?' וכו' (שם), כך שאצל אסתר זהו התחלת ההשפעה שבאה לידי ביטוי בהמשך בלילה, וזה היה חלק מהתהליך להצלה, כמו שמובא שאחת הסיבות שאסתר הזמינה גם את המן היא: 'רבי יהושע בן קרחה אומר: אסביר לו פנים, כדי שיהרג הוא והיא' (שם), כך שכבר בכניסה למלך מטרתה היתה שאחשורוש יחשוד, ולכן מה שהתגלה אז התגלה גם בלילה, עד שנצלו בסוף. אולי אפשר שבא לרמז על שלושה מלאכים שבאו להצלתה כדי להדגיש שהיתה בסכנה גדולה, שיכלה למות כמו ושתי, שהומתה בשנה השלישית (“בשנת שלוש למלכו". אסתר א,ג). וכאן בא לידי ביטוי הסיבה של כל מה שנעשה, שכל הנעשה בשנה השלישית שושתי תיפול ואסתר תעלה במקומה, היה כדי שעכשו אסתר תציל את בנ"י. אולי בדרך רמז אפשר שמובא בקבלה שפורים הוא כעין יוה"כ, מימלא נראה גם שכמו שביוה"כ אנשים נעשים כעין מלאכים, כך גם כאן בצום חזרו בתשובה, והיו כעין מלאכים, והם צמו "שלשת ימים" (אסתר ד,טז), כך כנגד זה זכתה שיעזרו לה שלושה מלאכים, כעין גילוי של שלושת ימי הצום והתשובה, ולכן אולי פורים בדרגת יוה”כ בשל הקשר בניהם שהחל אז. אולי גם בעקבות מעשה פורים קיבלו על עצמם את התורה מרצון (שבת פח,א), ולכן כנגד שלושת הפעמים שמשה עלה לסיני עד יוה"כ, שאז הוריד את הלוחות וקיבלו את התורה בפועל, באו לעזרתה שלושה מלאכים, כדי לגרום להצלה שתגרום לקבלת תורה מרצון. (ולכן גם קשור פורים ליוה"כ). נראה שהגביה צוארה זה כנגד העליה הראשונה שהיו כמלאכים (ע"ז ה,א) – גבוהים מהארץ (וכן לא היו שולטים האומות עלינו, שזה נרמז בצואר [כמו 'ושבור עולנו מעל צווארינו']). חוט של חסד זה כנגד העליה השניה, שבקש משה חסד מה' שיסלח לנו. מתיחת השרביט זה כנגד העליה השלישית, שלאחריה הוקם המשכן שהוא המשך כוח מתן תורה מעבר למה שהוא במקור, שה' שוכן בתוכנו גם בטומאתנו (שזה לא היה במקור) [ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “תרומה"). זהו כשרביט המסמל את המלכות, שכך מעמד מתן תורה והמשכן מסמנים את מלכות ה' בעולם, והשרביט התמתח יותר ממה שהוא בטבעו המקורי, כמו שניתן לנו המשכן להמשיך את מלכות ה' גם בטומאתנו, שלא כמו במקור במתן תורה. (אולי לכן חש אז אחשורוש קשר למקדש [שהוא המשך המשכן], שלכן אמר לה: '"ויאמר לה המלך לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש". חצי המלכות ולא כל המלכות, ולא דבר שחוצץ למלכות. ומאי ניהו? בנין בית המקדש' [מגילה טו,ב]). אולי אפשר שבא כאן ר"י לרמז על הקשר בין אסתר לשרה: 'רבי עקיבא היה יושב ודורש, והצבור מתנמנם. בקש לעוררן, אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא תבא אסתר שהיתה בת בתה של שרה, שחיתה מאה ועשרים ושבע, ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות' (ב"ר נח,ג). שכאן אסתר באה להציל את בנ"י מכיליון, ולכן זה מזכיר את הולדת יצחק, שלו לא היה נולד היה כיליון לעם ישראל, ולבשורה על הולדת יצחק הגיעו שלושה מלאכים. כך גם כאן באו שלושה מלאכים לעזרת אסתר. הבשורה על הולדת יצחק היתה בפסח (רש"י. בראשית יח,י. [מכילתא, מסכתא דפסחא, יד (שמות יב,מא)]. [שלא כשיטת הגמ' בר”ה יא,א]), וגם אסתר הלכה לאחשורוש בפסח (אסת"ר ח,ז [אסתר באה “ביום השלישי”, שזהו ט"ו ניסן]), כך שבאו לעזרתה שלושה מלאכים, כעין היותה קשורה בשרה, כהמשכה.