לח, כד: ויהי זהב התנופה: ש: מדוע דווקא 'זהב התנופה' ולא 'הזהב'? ת: חלק מהדברים שהיה אפשר לחשוד שנלקחו שלא כדין על ידי הממונים, נאמר בהם 'תנופה', דהיינו שיהיו מוצגים לעיני כל, כאילו הם מונפים ונראים בלי שום הסתרה, מה שמכונה היום 'שקיפות'. הדבר אמור על זהב המשכן וכן על הנחושת (פסוק כ"ט), וכן במהלך עבודת המשכן, כגון על החזה (ויקרא ז, ל), חלת המצה ושוק הימין (ויקרא ח, כז), קרבן האשם (ויקרא יד, יב), העומר ולחם הביכורים (ויקרא כג, טו), וכן על הסמכת הלוויים (במדבר ח, יא). על הכסף לא נאמר 'תנופה' כי כאן היה מניין ברור, שקוף ומדויק של מחצית השקל לכל אדם, ואין אפשרות לקחת כסף בלי ידיעת הממונים, שהרי מניין העם ידוע לכול (603,550).

מ, כ: ויקח ויתן את העדות אל הארון: תובנה: משה שמר את לוחות העדות בצמוד אליו במשך כשישה חודשים, מהירידה מהר סיני בפעם השנייה ועד לראש חודש ניסן, עת הקמת המשכן (מ, יז). כאשר היה הארון מוכן, לקחם ונתנם בארון. כאשר ירד מן ההר נאמר: וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר (לד, כט), ומאז לא הוזכרו לוחות העדות, עד ללקיחתם ונתינתם בארון.