"וידבר ה' אל משה לאמר. כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם. זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'. כל העבר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשתיכם. ולקחת את כסף הכפרים מאת בני ישראל ונתת אתו על עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשתיכם" (שמות ל,יא-טז). 'כתיב (שמות ל) "זה יתנו כל העובר על הפקודים". ר' יהודה ור' נחמיה. חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל. וחרנה אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל, דעבד שיתא גרמסין. ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ר' יוחנן בן זכאי: לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה. ר' ברכיה ר' לוי בשם רבי שמעון בן לקיש: לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהיה כל אחד ואחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף. ר' פינחס בשם ר' לוי: לפי שמכרה בכורה של רחל בעשרים כסף, ונפל לכל א' וא' מהם טבעה, לפיכך יהיה כל אחד ואחד נותן שקלו טבעה' (יר' שקלים ב,ג). ביר' מובאים כמה הסברים למחיר של מחצית השקל, ר"י, ר"נ וריב"ז העמידו כנגד חטא העגל, ור"ל העמיד כנגד מכירת יוסף. מיילא לדעת ר"ל שזה כנגד מכירת יוסף, מובן ההיגיון שבדבר, שמחצית השקל מרמז על היותם של בנ"י עניין אחד – שכל אחד הוא רק חצי, ששלמות בבנ"י זה רק ביחד. שזה כהיפך ממכירתו של יוסף שנעשה מפירוד. אבל מה העניין ע"פ השאר שהעמידו כנגד חטא העגל? בפשטות למדו שמחצית השקל הולכת למשכן, וזה סימן שהוא בא לכפר בהקשר למשכן. שכך למדו בפס': “ולקחת את כסף הכפרים מאת בני ישראל ונתת אתו על עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשתיכם" (פס' טז). שמזה למדו שבמחצית השקל יש עניין של כפרה (מעבר לכפרה על שמנו את בנ”י, שמובא בפס' יב), וזה קשור לעבודת המשכן. המשכן בא בעקבות חטא העגל (ראה 'תורת המקרא' “תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ולכן למדו שיש כפרה במשכן לעגל, ולכן דרשו את מחצית השקל כקשור לכפרה לעגל. אולי גם למדו שמחצית השקל באה לכפר ממגפה, והרי אחרי מתן תורה לא היה שייך בבנ"י מגפה, עד שחטאו בעגל: 'דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם – "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). ממילא עניין המגפה (ממלאך המוות) החל בעקבות חטא העגל, ולכן מחצית השקל שמגינה ממגפה קשורה לתיקון העגל. אולי גם למדו שמחצית השקל מגן ממגפה, ובעקבות העגל נענשו במגפה: “ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" (שמות לב,לה), ולכן ראו בזה קשר כפרה בניהם. בנוסף, בתורה לאחר חטא העגל והקשרו (הכפרה, העליה השניה להר סיני והירידה [ושבת שמובאת לומר שלא לחלל שבת לבניית המשכן]) מובא: “ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר. קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחשת" וגו' (שמות לה,ד-ה). לכן למדו מזה שיש קשר בין חטא העגל, לתרומה למשכן ככפרה, ולכן גם מה שנאמר במחצית השקל שזה תרומה למשכן יש בו קשר לכפרה לעגל (אמנם מחצית השקל זה לקרבנות ולא לבניית המשכן, אבל שניהם זה תרומה שקשורה למשכן. מה גם שבמחצית השקל נרמז גם לתרומה הזו [רש”י. שמות ל,טו]). אולי כיון שמחצית השקל היא כפרה לעגל, לכן כמו שבעגל: “ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה" (שם לב,כד), כך גם במחצית השקל: 'דאמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראהו למשה, אמר לו: "זה יתנו" - כזה יתנו' (יר' שקלים א,ד). שהראה מטבע של אש, ככפרה לזה שנעשה באש. וכן לעגל התנדבו וגם לתרומה למשכן התנדבו בדומה (יר' שקלים א,א), ולכן אולי למדו שקשור כסף שבא למשכן ככפרה לעגל. נראה שהדעות השונות למחצית השקל (כפרה לעגל או למכירת יוסף) קשורות זו בזו, שהעגל נעשה בעקבות הערב רב שעלו ממצרים (רש"י. שמות לב,ד), והירידה למצרים נעשתה בעקבות מכירת יוסף, וגם עשיית העגל ע"י אהרן היתה בעקבות רצח חור [שמו"ר מא,ז], שזה כעין מכירת יוסף שרצו להורגו בתחילה. לכן במחצית השקל יש כפרה לשניהם. בנוסף, שבט לוי לא השתתף בעגל (יומא סו,ב) אבל הוא כן שייך במחצית השקל, כיון שלוי היה זה שיעץ להרוג את יוסף (רש"י. בראשית מט,ה), ולכן אמנם הוא עצמו לא חטא בעגל, אבל כיון שבנ"י חטאו (והוא שתק בהתחלה – עד שבא משה) ולוי קשור למכירת יוסף שקשורה לעגל, אז גם הוא צריך כפרה על העגל שנעשה. (או שהוא חייב מצד מכירת יוסף, והעניין של מחצית השקל כנגד העגל זה לשאר השבטים. או שלוי חייב בגלל המכירה, אבל גובה התשלום זה ע"פ גילוי מחטא העגל).