בס''ד                 פרשת תצווה: ברכת הריח על קפה

פתיחה

בפרשת השבוע מצווה משה להכין את המזבח, עליו יקטיר אהרון את הקטורת. הגמרא במסכת פסחים (כו ע''א) פוסקת, שאם אדם מתכוון להינות מריח הקטורת הוא עובר על איסור מעילה מדרבנן (תוספות ישנים).

מדברי גמרא זו קשה על הגמרא בעבודה זרה (סו ע''ב), המביאה את דברי רבא הפוסק, שמותר להריח יין נסך (יין של עבודה זרה), מכיוון שאין בריח שום ממשות ומשמעות, ואם אין בריח משמעות, אז מדוע הגמרא בפסחים אוסרת להריח קטורת?

א. התוספות רי''ד (ע''ז סו) תירץ, שיש איסור ליהנות מריח, הסיבה שבכל זאת מותר להריח יין נסך היא, שבניגוד לריח של בשמים ופירות שמברכים עליהם 'הנותן ריח טוב בפירות' ומהם עשויה הקטורת, ריח של יין לא מספיק מורגש ומשמעותי כדי שיברכו עליו, ורק דבר שהוא מספיק חשוב כדי שיברכו עליו אסור ליהנות ממנו, וכך הוא כתב בספרו המכריע (סי' לה):

''ונראה לי לתרץ דהיכא שהתיר רבא להריח, הני מילי (=מדובר) בריח דיין נסך, דלא חשוב ריח היין לברך עליו כי היכי דחשיב (= כמו שחשוב) ריח דבשמים וריח הפירות כגון אתרוג וחבוש, וכי היכי (= ואם כן, כמו) דלענין ברכה (= של הנותן ריח טוב פירות) לא חשוב ריח היין, הוא הדין גם לעניין איסורים לא חשיב (ולכן מותר להריח אותו).''

ב. הריטב''א תירץ (שם), שרק פרי המיועד להרחה יש איסור להריח אותו, ואילו יין נסך לא מיועד לריח אלא לשתייה. הקטורת אמנם אסורה בהרחה, אבל בסופו של דבר מטרתה לריח טוב, לכן יש איסור מדרבנן להריחה.

בעקבות העיסוק בפרשה בריח הקטורת, נעסוק השבוע בברכות הבשמים, ובשאלות על מה מברכים 'בורא עצי בשמים', ועל מה מברכים 'בורא עשבי בשמים', וכן איזו ברכה מברכים על ריח של קפה.

מה נקרא עץ

מה נחשב עץ ומה עשב? כפי שכתב התוספות רי''ד (ברכות מג ע''ב) אחד הקשיים בסוגיה זו, שהגמרא במסכת ברכות (שם) לא מגדירה במפורש מהו עץ ומהו עשב, אלא מביאה דוגמאות שונות, שעל חלקן מברכים בורא עצי בשמים ועל חלקן בורא עשבי בשמים, דבר שמקשה להגדיר מה יש לברך על כל עשב או עץ, ובלשון הגמרא:

''אמר רב: האי סימלק (יסמין) מברכין עלויה בורא עצי בשמים. אמר רב חננאל אמר רב: הני חלפי דימא (שבולת נרד שעשויה כמו גבעול פשתן) מברכין עלייהו בורא עצי בשמים. אמר מר זוטרא: מאי קראה? (מהיכן למדים שפשתן נחשב עץ?) 'והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ'. אמר רב משרשיא נרקום דגינוניתא (= חבצלת שגדלה בגינה) מברכין עלויה בורא עצי בשמים, דדברא (= הגדלה בשדה) בורא עשבי בשמים. אמר רב ששת: הני סיגלי מברכים עלייהו (= עליהן) בורא עשבי בשמים.''

מחלוקת הראשונים

למסקנה כתב התוספות רי''ד, שמכיוון וקשה להכריע מה מוגדר בורא עצי בשמים ומה נחשב בורא מיני בשמים, לכן במקום ספק (מינים שלא נכתבו בפירוש בגמרא שראינו לעיל) יש לברך בורא מיני בשמים - ברכה שיש לברך במקום שיש ספק בברכות הריח.

בניגוד לתוספות רי''ד, יש ראשונים שבכל זאת הגדירו מתי יש לברך כל ברכה, כאשר כפי שנראה מחלוקתם תלויה בשאלה האם יש להשוות את ברכות הנהנין לברכות הריח:

א. הרשב''א כתב (מג ע''א ד''ה מתיבי) שיש להשוות בין הדינים, ולכן חילק בין מקרה בו העלים יוצאים מהאדמה, למקרה בו יש ענף שעליו העלים גדלים. אם העלים יוצאים מהאדמה (כמו דשא ולימונית), הברכה תהיה בורא עשבי בשמים (וממילא בורא פרי האדמה), אבל כאשר יש גבעול שעליו צומחים העלים שברכתו עץ (כמו הדס ורוזמרין) - ברכתו תהיה בורא עצי בשמים.       

הגדרה נוספת המשלימה את דעת הרשב''א בחידושיו על הש''ס מופיעה בשו''ת הרשב''א (א, שצט) וכן באבודרהם (ברכות הריח) ובגר''א (או''ח רטז) שכתבו בשם הירושלמי, שצריך שהצמח גם יתקיים משנה לשנה (ועיין בערוך השולחן שם, י).

מה כוונתם? נחלקו הראשונים, על איזה פרי מברכים בורא פרי האדמה ועל איזה פרי מברכים בורא פרי העץ. מוסכם על כל הראשונים שהקריטריון כדי לברך על פרי בורא פרי העץ הוא, שהעץ שלא יתייבש משנה לשנה (ורק נחלקו מה צריך להתקיים). בשביל שעל צמח יברכו בורא עצי בשמים - עליו להתקיים משנה לשנה.

ב. הרא''ה (ברכות פרק ו) חלק על הרשב''א ועל האבודרהם וטען, שאין קשר בין בורא פרי העץ לבורא עצי בשמים, והוא מחלק בין 'עץ' 'לאילן'. כאשר מדברים על עץ הכוונה לחומר עץ ((wood, וכאשר מדברים על אילן הכוונה לעץ הנותן פירות. משום כך לפי שיטתו, כאשר הגמרא מדברת על עץ, כוונתה רק לחומר שממנו מורכב הצמח בלי הקשר לשאלה כיצד מברכים עליו.

בעקבות כך הוא פסק, שאם הגבעול של הצמח קשה כמו עץ, הברכה תהיה בורא עצי בשמים, ואם הוא רך, ברכתו תהיה בורא עשבי בשמים, וכן כתב גם תלמידו המובהק הריטב''א (הל' ברכות ד, ה), ובלשונו:

''כל ריח שיוצא מדבר שגידולו מן הארץ אם הוא דבר שמתקשה כעץ מברך עליהם בורא עצי בשמים כשם שמברך על ההדס וכיוצא בו, שלשון עצי בשמים אינו מלשון אילן, שכל דבר שהוא קשה קרוי עץ אף על פי שאינו אילן כמו שאמר הכתוב (יהושע ב) ותטמנם בפשתי העץ, אבל כל שעצו רך לעולם כגון מיני עשב מברך עליהם בורא עשבי בשמים.''

דוגמא לסבר את האוזן: על צמחים מטפסים, לדעת הריטב''א יברכו בורא עשבי בשמים, כיוון שהגבעולים רכים. לעומת זאת לדעת הרשב''א יברכו בורא עצי בשמים, כיוון שהשיח מתקיים יותר משנה, וכן יש לו גבעול ממנו יוצאים שאר הענפים. לגבי ההדס, כולם יסכימו שמברכים בורא עצי בשמים, כיוון שהגבעול שלו קשה, הוא מתקיים יותר משנה, והעלים שלו יוצאים מהגזע.

להלכה

כיצד נפסק להלכה? מדברי השולחן ערוך (רטז, א) משמע שפסק כדעת הרשב''א, דהיינו, שכל מה שמברכים עליו בורא פרי העץ

ברכתו עצי בשמים.  בדברי המגן אברהם לעומת זאת מצינו סתירה:

כאשר השולחן ערוך פסק (רטז, ג) שעל ורד וקינמון מברכים בורא עצי בשמים, נימק המגן אברהם את הפסיקה שהגבעול שלהם קשה וכדעת הריטב''א לעיל. לעומת זאת כאשר השולחן ערוך פסק (ס''ק ז) שעל יסמין מברכים בורא עצי בשמים, נימק המגן אברהם שהוא פוסק כך בגלל שיוצאים עלים מעצו, וכשיטת הרשב''א, וכך הציג את הסתירה הביאור הלכה (שם, ד''ה עצי):

''כתב המגן אברהם וכן בכל דבר שהקלח שלו קשה, ומשמע מלשון זה אף על גב דיבש לבסוף בקרקע ואין נשאר בחורף מברך בורא עצי בשמים אף על גב דלענין ברכת אכילה אינו כן, אכן בסעיף קטן י"ד במגן אברהם משמע להיפך, דלא מברכינן ברכת הריח עצי בשמים עד שיהיו בו הסימנים שהוא עץ כמו לעניין אכילה וצריך עיון.''

נחלקו האחרונים כיצד ליישב את הסתירה:

א. החיי אדם (מובא בביאור הלכה) כתב לתרץ, שבאמת להלכה הדעה המרכזית היא דעת הרשב''א, שצריך שהעלים יצאו מהקלח ויתקיימו משנה לשנה (ושיש השוואה בין ברכת העץ לבורא עצי בשמים). הסיבה שהמגן אברהם הביא גם את נימוק הריטב''א שהעץ יהיה קשה, זה לסימן בלבד, כלומר בדרך כלל כאשר העץ קשה הוא מתקיים משנה לשנה, אבל לא שעל פי זה יש להכריע.

ב. אמנם כפי שהעיר הביאור הלכה (שם) יש דוחק בהסבר זה, שהרי כפי שראינו לעיל בדברי הראשונים יש דעות הסוברות שמספיק שהעץ קשה בשביל שיברכו עליו בורא עצי בשמים. לכן כתב לתרץ, שהמגן אברהם סובר כשתי הדעות, ורק כאשר מתקיימים שני התנאים (עץ קשה, ומתקיים) הצמח נחשב כעץ, ויהיה אפשר לברך עליו בורא עצי בשמים. לכן למעשה יש לחלק כך:

1. במקרה בו יש את כל ההגדרות למין העץ כמו בהדס ורוזמרין, שהעץ קשה ומתקיים משנה לשנה - מברכים בורא עצי בשמים[1]. 2. במקרה שיש רק אחת מההגדרות, למשל בצמחים מטפסים (שמתקיימים משנה לשנה, אבל הגבעול רך), לכתחילה כדי לצאת מספק יש לברך בורא מיני בשמים (ברכה שמברכים במקום שיש ספק), אך במידה ובירכו בורא עצי בשמים - בדיעבד יוצאים ידי חובה.

3. כאשר אין אף אחת מההגדרות, לכולי עלמא צריך לברך בורא עשבי בשמים, כך למשל יברכו על לימונית, פרחים וכדומה, וכן נוהגים לברך גם על נענע (ברכי יוסף, הרב עובדיה. כמו כן אפשר לברך גם 'בורא מיני בשמים', מכיוון שהיא מתקיימת משנה לשנה).

יש להוסיף, שבעקבות דברי השל''ה, האשכנזים נוהגים לברך בהבדלה על כל בושם בורא מיני בשמים. טעם הדבר הוא, שמכיוון שהרבה אנשים לא יודעים מה יש לברך על צמח, עדיף לברך בורא מיני בשמים, ברכה שיוצאים בה ידי חובה בכל מקרה. אמנם, דין זה נוהג בהבדלה, אבל כאשר אדם מריח בשמים שלא בעת ההבדלה, עליו לברך את הברכה המתאימה.

ברכה על קפה

מה מברכים על קפה? הגמרא כותבת, שמי שמריח אתרוג או חבוש מברך עליו 'הנותן ריח טוב בפירות' - ברכה שמברכים על פרי המריח טוב. התוספות (ד''ה האי) מעירים במקום, שרק אם מתכוונים להריח את הפרי מברכים עליו הנותן ריח טוב בפירות, אבל במקרה בו מתכוונים לאכול את הפרי ורק דרך אגב גם מריחים אותו, אז אין לברך על ריחו[2].

א. בעקבות דברי הגמרא פסקו המשנה ברורה (רטז, טז) והרב עובדיה (עמ' שכט), שאדם שמריח קפה (מתוך כוונה להריחו), עליו לברך 'הנותן ריח טוב בפירות', וכמו כל פרי שמברכים על ריחו. ב. אמנם, כף החיים (שם, פו) חלק על דבריהם וטען, שלא מברכים על קפה כמו שלא מברכים על לחם חם, ובלשונו:

''וכן המריח בקוואי כתושה והיא חמה שריחה נודף ואדם נהנה מאותו הריח, יש אומרים שצריך לברך, ויש אומרים שאין צריך לברך. ולפי מה שכתב בבית יוסף בסימן רצז שאין לברך על ריח הפת נראה דהוא הדין דאין לברך על ריח הקאווי, ולכן יש ליזהר מלהריח בה.''

מה כוונתו? נחלקו הראשונים האם מברכים על לחם חם ברכת 'הנותן ריח טוב בפת', לדעת האבודרהם מברכים (במקרה שמתכוונים להריח, כפי שראינו לעיל) ואילו לדעת האורחות חיים לא מברכים, כיוון שלחם לא נועד כלל להרחה אלא לאכילה (גר''א, ועיין פרח שושן). עוד הוסיף הבית יוסף שאין לברך, כיוון שהברכה על לחם חם לא הוזכרה כלל בגמרא.

להלכה פסק הרמ''א (רטז, יד), שמכיוון שמדובר במחלוקת ראשונים - לכתחילה אין להריח לחם כדי לא להיכנס לספק ברכות. אם בכל זאת אדם בחר להריח, אין לברך עליו. טענה זהה טוען כף החיים בברכת הקפה, כיוון שקפה לא נועד לכתחילה להרחה אלא לשתייה, לכתחילה לא נכנסים לספק ברכות, ואין להריח את הקפה. גם אם בכל זאת מריחים את הקפה, אין לברך.

אמנם בניגוד ללחם שעליו פסק הרמ''א שמספק לא מברכים, נראה שאם אדם החליט להריח קפה, הוא יכול לסמוך על הפוסקים שמתירים לברך הנותן ריח טוב בפירות. ובטעם החילוק בין הלחם לקפה יש לומר שני טעמים:

א. אחת ההסתייגות של הבית יוסף מברכת הלחם הייתה שהיא לא מוזכרת בגמרא, ואילו ברכת הנותן ריח טוב בפירות מוזכרת. ב. בעוד שבלחם הריח טפל לחלוטין לאכילה, בקפה הריח הוא רכיב משמעותי בפני עצמו. לכן כמו שעל לימון מברכים הנותן ריח טוב בפירות אם מריחים אותו, למרות שהוא נועד לאכילה כי הריח כן מהווה רכיב משמעותי בלימון, הוא הדין גם בקפה[3].

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[4]...