בפרשתנו מצוה התורה על עשית החושן והאורים ותומים: "...ולא יזח החושן מעל האפוד. ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל הקודש לזיכרון לפני ד' תמיד. ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרוןבבואו לפני ד' ונשא אהרון את משפט בני ישראל על לבו לפני ד' תמיד" (שמות כח כח-ל). החושן היה החלק העיקרי בבגדי הכהונה: "וכמו שהארון הוא ראש כלי הקדש, חושן המשפט הוא ראש בגדי הקדש. ובו היו האורים והתומים וכו'" (צרור המור שמות כח ל). התורה מדגישה שלוש פעמים שהחושן צריך להיות על  ליבו של הכהן תמיד! ואסור שהחושן 'יזח' החושן מעל האפוד (רמב"ם כלי המקדש ט י). ברם אם נדקדק בכתוב 'שמות בני ישראל'  צריכים להיות על ליבו של הכהן הגדול תמיד.  וכל זאת למה? "לפני ה' תמיד, להתפלל עליהם. ובראות את שמות בני ישראל כתובים בחזה, כתובים על לוח לבו, לא ישכחם בעבודתו ובתפלתו. ולזה נקרא חושן משפט, על שנשא משפטם על לבו. וכן שנושא ומכפר עונם בעבודתו" (צרור המור שם כח כט). "משפט בני ישראל על לבו. שיתפלל עליהם שיזכו במשפט" (ספורנו שמות כח ל). הכהן הגדול לא נועד לשרת רק את הסקטור הכהני, את שבטו, שבט לוי.  וגם לא רק את 'הדתיים' אלא את כל השבטים! כולם כאחד, וכל שבט לחוד. על כן מתבקש שיהיו שמות כל בני ישראל לנגד עיניו ושיהיו חקוקים באבן על ליבו, שיזכור שהם שולחיו ואותם הוא משרת. ורק כך הוא יכול לבוא להתפלל 'לזכרון לפני ד''.

שבט לוי ככלל הוא שבט על-מגזרי. הוא מפוזר בכל השבטים 'אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל' (בראשית מט ז). כל שבט נצטווה לתת לו ארבעה ערים בנחלתו. ובכל מקום הוא מייצג את התורה וערכיה "יורו משפטיך ליעקב" (דברים לג י), ואינו נוחל חלק ונחלה. (רמב"ם שמיטה ויובל יג י). לא בכדי בחרנו לרקום על הפרוכת בישיבתנו את צורת החושן ואת הפסוקים מהפרשה שציינו לעיל.

שח לי איש נבון: 'מתי נולדה  תעמולת המגזריות והסקטוריאליות כלפי הציבור הציוני דתי? כאשר מפלגות שאינן דתיות גילו את היקפו של האלקטורט הדתי וביקשו לנגוס בו. ומצד שני, כשנציגים מהציבור הדתי שביקשו להיבחר לכנסת ולא נמצא להם מקום במפלגה ציונית דתית, מצאו דרך להיכנס לכנסת באמצעות מפלגה שאינה דתית, שבאמצעותו תזכה למנדטים מהציבור הדתי. אלה גם אלה ישבו על המדוכה: כיצד ניתן להתמודד עם הנטיה המובנת של ציבור ציוני דתי לתמוך במפלגה שמייצגת את האידאולוגיה הציונית דתית בה הוא מאמין?!   כאן נמצא הקופירייטר הגאוני, שהציע להאשים אותו במגזריות סקטוריאלית! שהמגזר הציוני דתי, לא עלינו, אוי אוי אוי, דואג לעצמו על חשבון הכלל! ומי כמגזר הכי לא סקטוריאלי במדינה ירצה  חלילה שידבק בו הרבב שהוא דואג לעצמו במקום לדאוג לכלל?! (בדומה לתעמולת ה'הדתה', 'ההתנשאות' ו'ההסגרות')

ועוד המשיך: אם תרצה למדוד את הצלחתה של תעמולת המגזריות הסקטוריאלית תבחן עד כמה אנשים מהציבור הציוני דתי השתכנעו בצדקתה והחלו להאמין שהם אכן מגזר סקטוריאלי, וכדי לחפות ו'לכפר' על כך, הם מצביעים למפלגות אחרות המציגות עצמן ככלל ציבוריות ולא סקטוריאליות (לו יהי! אין מפלגה שאינה סקטוריאלית לאידאולוגיה שלה!) מפלגות שלא  רק שאינן מייצגות ומביאות לידי ביטוי את תפיסת העולם הציונית דתית בהתנהלותם הפוליטית והפרלמנטרית, פעמים שהן אף עושות את ההיפך! ותומכות בחוקים שפוגעים בציונה היהודי והציוני של המדינה.

ציונות דתית היא  בבחינת שבט לוי. גם היא אינה מסתגרת ומתבדלת כשבט נפרד, אלא משולבת בכל חלקי החברה הישראלית, ומובילה בנוכחותה, מעבר לאחוזה באוכלוסיה, בכל מקום שבו נדרשת ערכיות. בבתי המדרש, בהתיישבות, בפריפריה, בהתנדבות, בצה"ל, ובמגזר הציבורי. הוא המגזר שמתחנך שהחושן הנושא את שמות כל בני ישראל יהיה על ליבו ולא יזוח ממקומו, ולא תזוח עליו דעתו. (יומא כב ב, ובסנהדרין לח  א).