"ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם" (שמות כט,כט). 'כי אתא רב דימי אמר: בגדים שכהן גדול משמש בהן, משוח מלחמה משמש בהן, שנאמר (שמות כט, כט) "ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו" – למי שבא בגדולה אחריו... כי אתא רבין אמר: נשאל איתמר. תניא נמי הכי: בגדים שכ"ג משמש בהן, משוח מלחמה נשאל בהן' (יומא עב,ב-עג,א). 'משוח מלחמה – כהן שמשחוהו למלחמה לדבר דברי מערכי המלחמה, שנאמר "ונגש הכהן ודבר אל העם" (דברים כ). משמש בהן – אם בא לעבוד בבית המקדש לובש ח' בגדים. יהיו לבניו אחריו – האי אחריו קרא יתירא הוא, למדרש בה כל גדולות נוהגות בזרעו אחריו, ומשוח מלחמה גדולה היא... כי אתא רבין אמר – לאו משמש בהן איתמר, אלא נשאל בהן איתמר, בגדים שכהן גדול משמש בהן משוח מלחמה נשאל, כשיוצא למלחמה ונשאל באורים ותומים, שהמלך נשאל לו בהן' (רש"י). הגמ' במסקנה מעמידה שהפס' בא לומר שהכהן שמדבר לעם במלחמה לובש ח' בגדים כמו הכה"ג כאשר הוא נשאל באורים ותומים על היציאה למלחמה. כמו שמובא בהמשך הגמ': 'תנו רבנן: כיצד שואלין? השואל פניו כלפי נשאל, והנשאל פניו כלפי שכינה. השואל אומר (שמואל א ל, ח) "ארדוף אחרי הגדוד הזה"? והנשאל אומר "כה אמר ה' עלה והצלח". רבי יהודה אומר: אין צריך לומר "כה אמר ה'”, אלא "עלה והצלח”. אין שואלין בקול, שנאמר (במדבר כז, כא) "ושאל לו". ולא מהרהר בלבו, שנאמר "ושאל לו לפני ה'”, אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה, שנאמר (שמואל א א, יג) "וחנה היא מדברת על לבה"' וכו'. בלימוד בפס' היה יכול לישמע כאילו הכהן המשוח עובד במקדש עם ח' בגדים ככה"ג (כמו הדעה הראשונה), נראה שזה לא במקרה, אלא שהכהן היוצא למלחמה הוא כעין דוגמה של הכה"ג, שהוא במקדש והוא בשטח, כעין לרמז שה' יוצא לילחם עם ישראל: “כי ה' אלקיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם" (דברים כ,ד). שלכן שואלים את ה' אם לצאת לילחם, לא רק אם ינצחו ואם ראוי לצאת, אלא יש בזה כעין קבלת אישור מה' שיצא אתם לילחם, ובפרט שהיה הארון יוצא אתם למלחמה (ספרי במדבר י,לג), כך שצריך קודם לבקש רשות להוציא את הארון שכעין מסמל את שכינת ה', ולכן צריך לבקש רשות להוציאו. זה גם נראה קצת בולט שמובא: 'תני רבי יהודה (בר אלעי) בן לקיש אמר: ב' ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, א' שהיתה התורה נתונה בתוכה, ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד, הדא הוא דכתיב (במדבר יד) "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה". זה שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן' וכו' (יר' שקלים ו,א). כך שזה כעין ארון מול ארון, זה שבמקדש וזה שיוצא עמם למלחמה. לכן גם הכה"ג ומשוח מלחמה דומים בזה כששואלים את ה' – שמתייעצים עם ה' על דברי העולם באורים ותומים, הם לובשים ח' בגדים. נראה שזה ההבדל שלכהן רגיל יש ארבעה בגדים, כנגד העולם שבו ארבעה צדדים, שהכהנים באים לקדש את העולם, ובראשם הכה"ג, ולכן הוא עם שמונה בגדים כנגד מעל הטבע, שבא להעלות את העולם כולו לה' (וכן שמונה זה כעין פעמיים ארבע, שכביכול העולם התחתון [שמרומז בארבע] כנגד העולמות העליונים [שגם בהם נרמז ארבע כעין כנגד העולם התחתון שבו ארבע צדדים]). כך גם הכהן משוח המלחמה בא לבטא שיש במלחמה קדושה גדולה ועליונה, שיש בזה תיקון עולם גדול והשארת שכינה בעולם, ולכן גם הוא לבוש שמונה בגדים כמו הכה"ג. שהכה"ג משמש במקדש, והוא בחוץ, כעין זה כנגד זה, שגם הוא במלחמה עובד את ה' בקדושה לגילוי שכינה כעין הכה"ג. נראה שהשואל מדבר בלחש (כעין חנה) כנגד גילוי ה' בעולם: “קול דממה דקה" (מלכים א יט,יב). '"קול דממה דקה" – רצה לומר קול חשאי, כאלו היתה מורכבת מקול ומשתיקה. ולתוספת ביאור אמר שהקול היה דקה, ותרגומו קול דמשבחין בחשאי' (מצודות). שכך השואל כעין בא להתחבר לגילוי ה' בעולם, ולכן שואל בלחש. נראה יותר מזה, שיש עניין פנימי בין המקדש והמלחמה: '"האתה תבנה לי בית" וכתיב: "לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת". כיון ששמע דוד כך נתיירא, אמר: הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש. אמר ר' יהודה בר' אלעאי: אמר לו הקב"ה: דוד, אל תירא! חייך, כי הם לפני כצבי וכאיל, לכך נאמר: "שפכת ארצה", ואין ארצה אלא צבי ואיל שנאמר: "על הארץ תשפכנו כמים”. דבר אחר: חייך, הם לפני כקורבנות דכתיב: "כי דמים רבים שפכת לפני", ואין לפני אלא קורבן, שנאמר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'”. אמר לו: ואם כן למה איני בונה אותו? אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב. אמרו לו: והרי יפה? א"ל הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין, שכן כתיב: "באהל בת ציון שפך כאש חמתו”. אמר לו הקב"ה: חייך, הואיל וחשבת לבנותו אע"פ ששלמה בנך בונהו, לשמך אני כותבו: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד”' (ילקו"ש נ"ך קמה). יוצא שיש שורש במלחמה לכח בית המקדש (עד שהיה גורם שלא יהיה בו חורבן), נראה שלכן המשוח מלחמה נשאל באורים ותומים כמו הכה"ג – שלבוש בשמונה בגדים, כדי לרמז שקשורים בעומקם (ולכן גם מובן שבהתחלה גם העמידו שעובד במקדש בבגדים כמו הכה”ג). נראה שזה כשנשאל באורים ותומים, כיון שבזה מתגלה הקשר בין ישראל לקב"ה בגלוי, ומזה נמשך מעשים בעולם, שזה כעין שבמלחמה אנו באים בשם ה', ובכך מגלים את שם ה' בעולם, וכן במקדש אנו מגלים את שם ה' בעולם (ובשניהם יש הקרבה של חיים). כיון שיש קשר בגילוי ה' במקדש ובמלחמה, מובן שכשה' ירד להכות את מצרים, בנ"י קידשו את בתיהם כמשכן קטן (שבכל בית המזוזות והמשקוף כמזבח, שמרחו בהם את הדם), וכן בקריעת ים סוף, כשהוכו המצרים, היה גילוי ה' (“זה א'לי”), וכן הזכירו את המקדש בשירת הים.