הלב של המשכן

ישבתי וחשבתי לעצמי על זה שאנו עומדים להכנס לפרשות של מלאכת המשכן. מצד אחד הן מיוחדות מאוד, ומצד שני הן מלאות בפרטים ופרטי פרטים שקשה להבינם, כל שכן להבין את משמעותם ועומקם. האם ניתן למצוא איזה רעיון מהותי בנושא המשכן, משהו שישפוך אור על נושא המשכן ויעזור לי להתחבר אליו? בנוסף, אולי רעיון זה גם יוציא אותי מתחושת המועקה או 'מחשבת הכפירה' שאומרת: היום אין בית מקדש, אז למה להתעמק דוקא בנושא הזה. אולי כדאי ללמוד משהו רלוונטי יותר.

והנה חבר הציע לי ללמוד חברותא. פתחנו את מדרש רבה ולמדנו את המדרש הראשון על פרשת תרומה. האמת היא שהמדרש היה קשה לפיצוח, אבל לבסוף הוא ממש הזכיר לי את דברי הרמב"ן בתחילת פרשתנו על תפקידו של המשכן, והדברים הפכו למאירים. והנה הדברים כאן לפניכם.

מה העיקר של המשכן?

אמנם הרמב"ם[1] מבאר שעיקר המשכן (והמקדש) הוא המזבח שבו מקריבים קרבנות ובו נעשית עבודת המקדש (עבודת המקדש נקראת בלשון חז"ל גם "העבודה", שהיא אחת משלושת העמודים שעליהם העולם עומד!).

אבל לעומתו הרמב"ן (בתחילת פרשת תרומה) מבאר שהעיקר והלב של המשכן הוא ארון הברית שנמצא בקודש הקודשים, שהרי שם שורה השכינה ושם מתגלה "ושכנתי בתוכם". הוא מביא כמה הוכחות יפות לדבריו: ראשית, הארון הוא הכלי שמופיע ראשון בציווי של עשיית כלי המשכן ("על כן הקדים הארון והכפורת, כי הוא המוקדם במעלה". רמב"ן). שנית, כל הרעיון של המשכן הוא המשכיות של המעמד הנשגב שהיה בהר סיני שבו שכינת ה' היתה בבנ"י ("וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד [גילוי השכינה] אשר שכן על הר סיני, שוכן עליו בנסתר... והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני"). אם כן ה' חפץ במשכן כדי שישרה הענן, השכינה, בקודש הקודשים, וכך אותו מעמד נשגב של הר סיני לא יהיה חד פעמי אלא יהיה לו המשך, קביעות.[2]

המדרש מדמה את המשכן ל'קיטון' שבו נמצאת 'בת המלך', התורה

במדרש[3] מובא משל יפה שמסייע לרמב"ן:

"אמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עימה. משל למלך שהיתה לו בת יחידה [ונישאה לאדם אחר]... אמר לו: ביתי שנתתי לך, יחידית היא. לפרוש ממנה איני יכול... אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך, קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את ביתי. כך אמר הקב"ה לישראל: בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר 'ועשו לי מקדש'".

לפי המדרש, כל הסיבה שביקש ה' לבנות לו משכן היא כדי שיוכל להיות קרוב אל התורה שלו, שהיא נמשלת לבתו היחידה. דבר זה הא פלא פלאים שהרי אנו רגילים לחשוב שהמשכן הוא כדי שה' יהיה בתוך בנ"י, ולאו דוקא שיהיה עם התורה. מאידך, המדרש שופך אור על כמה גדולה היא התורה שיש לנו. הקב"ה הניח את כל עולמותיו העליונים וירד למשכן כדי להיות עם תורתו. כל המשכן עם כל פרטיו, נבנה בשביל שהקב"ה יהיה קרוב אל תורתו! אם כן, איזו זכות היא להיות עם התורה הזאת. במילים אחרות, אם הקב"ה רוצה להיות כל כך קרוב אל התורה הזאת, כמה נפלא הוא ללמוד אותה ולהגות בה.

איפה עם ישראל בכל הסיפור הזה?

בואו ונציץ פנימה אל קודש הקודשים. שלושה פרטים מרכזיים נראים שם: (1) לוחות העדות בתוך הארון, (2-3) מעליו יש  שני כרובים, אחד כנגד הקב"ה ואחד כנגד רעייתו, עם ישראל (נראה לומר ששם, בארון שבקודש הקודשים, מופיעה התגלמות של 'קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא'). עוד רואים שם (פרט רביעי) את ענן השכינה שבין שני הכרובים (הענן הוא הביטוי של השכינה ששורה בישראל. מסתמא הענן שבקדש קדשים נמצא בעיקר בין שני הכרובים). יש כאן מחזה יפהפה ומרגש שהוא שחזור מדהים של מעמד הר סיני: ענן ה' בראש ההר, הקב"ה שירד על הר סיני ומולו בנ"י שחונים למרגלות ההר[4]. זה נראה מקביל לנאמר בכרובים: "ופניהם איש אחיו", ה' ובנ"י זה מול זה.

ניתן לומר שהענן שירד על הר סיני לא נעלם לגמרי עם סיום המעמד אלא הוא ממשיך להיות עם בנ"י. הוא הענן שמתגלה במשכן, בקודש הקדשים, על הכרובים[5].

אם כן, למרות שאפשר לחשוב שהלוחות והתורה (ולא דוקא עם ישראל) הם הלב של המשכן, יש להסתכל במקור שממנו השתלשל המשכן, שהוא הר סיני. אז מבינים שהלב של המשכן הוא הקשר, האהבה בין קודשא בריך הוא ועם ישראל (והתורה היא הדבר המחבר והמדבק בין הקב"ה ועם ישראל).

אז מה אני לוקח מהמשכן?

ראשית, התורה היא כל כך יקרה לקב"ה.

שנית, מרכז המשכן הוא מה שמעל התורה- הכרובים. ה' אוהב אותנו, אותי, אהבה מיוחדת. הקשר הזה התחיל בהר סיני וממשיך ומתגלה במשכן, וממשיך ומתגלה עוד בכל אחד שלומד את התורה.