תרגום השבעים (בחינה היסטורית ולשונית)
נכתב על ידי איתיאל, 21/12/2018
חז"ל מספרים כי תלמי המלך הושיב 72 זקנים לתרגם את התורה, ב-72 חדרים נפרדים, זאת בכדי שלא יוכלו להתייעץ ויתרגמו במדוייק. באורח פלא שינוי הזקנים 12 שינויים זהים, מסיבות שונות: אמוניות, כבוד לגיבורי התורה ואפילו פוליטיקה (שינוי המילה "ארנבת", בשל שמה של אשת תלמי). מאורע זה נחשב מצער כמו יום עשיית העגל. עם זאת, התרגום התקבל ויוחסה לו קדושה: לדעת רבן שמעון בן גמליאל אין קדושה בשום תרגום של התורה, מלבד בתרגומה ליוונית (מגילה ח:), וכך נפסק להלכה.
מעשה התרגום מופיע גם בעדויות נוספות מאותה התקופה, בין השאר אצל פילוסופים יהודים מצריים (פילון האלכסנדרוני), אשר דווקא משבחים את התרגום, שיצר גשר בין היהדות לשאר העמים.
מלבד התרגום הזה, מצויים עוד תרגומים רבים לתורה, ביניהם שהתקבלו במסורת היהודית (כמו התרגומים הארמיים - אונקלוס ויונתן בן עוזיאל, או תרגום מאוחר לערבית של רס"ג, שאף היה נקרא בבתי הכנסת התימנים!), וביניהם שלא נכנסו לחיים היהודיים, אך לא הובעה עליהם ביקורת, כמו תרגום עקילס ליוונית.
יתכן והביקורת הרבה על התרגום היתה בשל אימוצו בהמשך על ידי הכנסייה הנוצרית, המשתמשת בו עד היום כמקור ל"ברית הישנה".
סוגיות בתרגום:
בכל תרגום נתקלים בקשיים רבים. לכל שפה הניואנסים שלה, ואי אפשר לתרגם תרגום מדוייק. כל מתרגם צריך לבחור אם להצמד יותר למילים או למשמעות. משום כך, כל תרגום הינו גם פירוש בהכרח (אכן, בשנים האחרונות גברה ההתעניינות בנושא, ולדוגמה במהדורת "תורת חיים" הדפיסו בעברית את כל המקורות מהם משתמע פירוש מתרגום הרס"ג. בחומשים רבים תרגמו בחזרה את המקומות בהם תרגום אונקלוס ויונתן מוסיפים ומפרשים את התורה).
תרגום השבעים נוטה פעמים רבים לתרגום קלוקל, בו הוא נצמד למקור העברי מילולית. כך לדוגמה: תרגום קבוע של מילות יחס (ב=בתוך. "כי במקלי עברתי את הירדן"... או "ו" כתוספת, "כי" ללא מגוון המשמעויות שלה. במקומות בהם המתרגם לא ידע את הפירוש הוא פשוט העתיק מעברית כצורתה: "ואולם לוז שם העיר" - המתרגם העתיק ליוונית את המילים "אולם לוז" ללא תרגום המילה "אולם").
למי נועד התרגום?
נראה שהתרגום שבידינו לא יועד במקור לתלמי המלך, או כלפי הגויים. מכיוון שקשה להבין את התרגום ללא רקע מסויים במושגים עבריים או בכלל בעברית. לדוגמה: השבעים מתרגמים" ויאסף אל אבותיו" כפשוטו, בעוד אין ביטוי מקביל ביוונית. רק יהודי יבין את הכוונה. אבל בהמשך ודאי שהוא אומץ בידי הגויים.
התרגום כיום
כיום התרגום השתמר רק אצל הנוצרים, ובלעז. מעט גרסאות מקור יווניות בידינו, והן שונות זו מזו, ובתוכן כבר תיקונים משניים.
כך שקשה לסמוך על התרגום.
ראוי לציין כי פחות מחצי מהתיקונים שמנויים בגמרא השתמרו בתרגום שבידינו (יתכן כי בהמשך היתה נטייה לתקן בחזרה לנוסח השגור מהמסורה). בנוסף, נעשו שינויים רבים מאוד שלא מנויים בגמרא (בין הבולטים שבהם: עריכת הספרים בסדר שונה, הוספת ספרים חיצוניים, הוספת פרק לספר תהילים ועוד שינויים עצומים).
ישנה השערה כי הגמרא מתייחסת בכלל לתרגום שונה, יתכן וכוונתה להעתקה ליוונית ללא תרגום בכלל, שבהמשך שימשה יסוד לתרגום.
מה אנחנו יכולים להרוויח מהתרגום?
ראשית יש לציין כי כשמדברים על גירסת התרגום הכוונה להשערה, כי אין בידינו מקור עברי שעמד מול המתרגמים.
אנחנו יכולים להרוויח:
* פרשנות נוספת (בבחינת "קבל האמת ממי שאמרה", אך תוך "כבדהו וחשדהו").
* תעתוק המשמר שמות אנשים ומקומות כפי שנקראו באותה תקופה (אם כי יש לזכור שלא לכל העיצורים העבריים יש מקבילות ביוונית, ולכן יש שיבוש בחלק מהשמות).
* השמות המקוריים של הספרים: כיום אנו משתמשים לשמות החומשים בשמות טכנים, ע"י המילה הבולטת הראשונה בספר. אצל חז"ל אנו מכירים שמות המשקפים את תוכן הספר, לחלק מהחומשים: ויקרא = תורת כוהנים, במדבר = חומש הפקודים, ודברים = משנה תורה. מכיוון שגם השבעים נתנו שמות מקבילים לספרים אלו, יש להניח שהם השתמשו במינוח המקובל בימיהם, ועל פי זה לשחזר את שמות שני החומשים הראשונים: בראשית = ספר התולדות, שמות = ספר הגאלה / היציאה (אקסודוס).
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
