"וינחם אותם וידבר על לבם" (בראשית נ,כא). '...וכן הוא אומר: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם”. מה ראו? אמר ר' יצחק: ראו את יוסף כשחזר מלקבור אביו, הלך והציץ בתוך הבור, והוא לא נתכוון אלא לשום שמים. אמר: כמה נפלאות עשה לי הקב"ה, שהצילני מן הבור הזה. והם לא ידעו מה היה בלבו, ואמרו: "לו ישטמנו”. ר' לוי אומר: ראו שלא זימנן לסעודה. והוא לא נתכוון אלא לשום שמים. [כל זמן] שהיה אביו קיים היתה כל הסעודה לרצון אביו, [עכשו אמר], אינו בדין שאשב למעלה מהן. והם לא ידעו מה היה להן, כיון שראו שלא זימנן, אמרו לו ישטמנו יוסף. לפיכך צריך לנחמן, שנ' "וינחם אותם וידבר על לבם”. וכי יש אדם יכול לדבר על הלב? אלא אמר להן דברים שהן מתקבלין על הלב. ומה אם עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד, נר אחד יכול לכבות עשרה נרות? בכך נחמן. ד"א, במה ניחמן? אמ' להם: אתם נמשלתם ככוכבי השמים, היאך אני יכול לכלות כוכבי השמים? אתם נמשלתם כעפר ארץ, היאך אני יכול לכלות עפר הארץ? אתם נמשלתם לחול הים, היאך אני יכול לכלות חול הים? ד"א, במה ניחמן? אמר להם: היאך אני יכול להיעשות אנטריקוס לאבא, אבא מוליד ואני קובר? היאך אני יכול להעשות אנטריקוס להקב"ה, הקב"ה מברך ואני ממעט? אתם נמשלתם הגוף ואני הראש, שנ' "ולקדקד נזיר אחיו”, אם אין הגוף קיים, על מה הראש מולך? בכך ניחמן. ד"א, במה ניחמן? אמ' להם: עד שלא באתם בכאן היו קורין אותי עבד, וכשבאתם לכאן הודעתם הוגניס שלי, ואם אני מאבד אתכם, נמצאתי מאבד הוגניס [שלי]. ד"א, אם אני מאבד אתכם המצריים מורדים בי, ואומרין: עם אחיו לא שמר ברית ועמנו הוא שומרו? כך ניחמן. ד"א, במה ניחמן? אמ' להן: אם אני מאבד אתכם, אני שקרן לפני המצריים, ויאמרו: ראו, העבד הזה ראה כת של בחורים ואמר אחיהן, ולא היו אחיו, תדע לך שהוא כך, שהרי בסוף בקש עליהן עילה והרגן. לכך ניחמן. ומה אם נחומין של בשר ודם כך, ניחומין של הקב"ה על אחת כמה וכמה' (משנת רבי אליעזר פרשה ז). חז"ל מביאים כאן עשרה דברים שאמר יוסף לאחיו, מה העניין לומר כ"ך הרבה דברים? נראה שבכוונה הביאו עשרה דברים כדי לרמז שאמנם ניחמם, אבל כדי להדגיש שמוחל לכל אחד ואחד, אז אמר עשרה דברים כנגד עשרת אחיו שמכרוהו. נראה גם שכיוון בדברים לכל אח במיוחד: 10 נרות, זה כוון לראובן שהוא הבכור, ולכן הוא כעין הראש לכולם, ולכן עשרת הנרות – אחיו, זה כעין הקשר שלו. כוכבי השמים זה כנגד לוי, שהוא בלא נחלה והוא כנגד בנ"י במקדש, ולכן הוא ככוכבי השמים, שישראל נמשלו לכוכבים, וזה בשמים ולא בארץ – כי אין לו נחלה בארץ. עפר הארץ זה כנגד נפתלי שהוא "אילה שלחה" (בראשית מט,כא) שהיא רצה על עפר הארץ. חול הים זה כנגד זבולון שהוא "לחוף ימים ישכן" (יג). אבא מוליד.. זה כנגד דן שהוא מאוחד עם אחיו לעניין דין: “דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" (טז) 'כל ישראל יהיו כאחד עמו ואת כולם ידין' (רש”י), שזהו שיוסף אומר שאינו יכול להתנגד לאביו שהוליד את כולם, כדי לדונם למוות. הקב"ה מברך זה כנגד יששכר שהוא לומד ומלמד את דבר ה' לבנ”י ("ויט שכמו לסבול" - עול תורה. "ויהי" - לכל אחיו ישראל. "למס עובד" - לפסוק להם הוראות של תורה' וכו' [רש”י. פס' טו]). ראש וגוף זה כנגד אשר: "והוא יתן מעדני מלך" (כ) [שיש מלך שהוא הראש, ואשר נותן לו בהיותו הגוף]. שקרואו עבד והם גילו יחוסו זה כנגד יהודה שהוא מלך, שהמלכות עוברת מאב לבנו – ביחוס, וכך הוא (יוסף) מלך וקראוהו עבד, עד שאחיו באו וגילו שהוא ראוי למלכות ביחוסו. מצרים ימרדו בו זה כנגד שמעון שרצה להרגו (רש"י על פס' ה) על שחלם שהוא מלך, שכך אם ימרדו במלכותו יהרגוהו. וכן שמעון נאסר במצרים (בראשית מב,כד), שהמצרים שמעו ליוסף בשל היותם כפופים לו, ולכן המשיל כנגדו במרידת מצרים נגדו. כת בחורים זה כנגד גד שעליו נאמר "גד גדוד יגודנו" (יט) [שזהו קבוצה מאוחדת, כעין שמצא 'כת של בחורים']. אולי עוד אפשר: 10 כוכבים כנגד ראובן הבכור "ראובן בכרי אתה” (ג) (שהבכור הוא הראשית ולכן כפתיח – בסיס לאלו שאחריו). כוכבי השמים זה כנגד יששכר שמעבר חודשים: “"למס עובד" - לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עיבורין שנאמר (דברי הימים א יב) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים" מאתים ראשי סנהדראות העמיד "וכל אחיהם על פיהם"' (רש"י. על פס' טו). עפר הארץ זהו אשר שארצו משובחת: '"מאשר שמנה לחמו" - מאכל הבא מחלקו של אשר יהא שמן' וכו' (שם. כ). שבזה דומה ליששכר ('"וירא מנוחה כי טוב" - ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות' [שם. טו]) ולכן מובא אחריו (וכן שמן מרמז על לימוד תורה, שלומד לאור הנר [וכן המנורה במקדש שמכוונים נרותיה לנר המערבי, והוא כנגד קה”ק ששם התורה], ולכן כעין קשר ליששכר שלומד תורה). חול הים זהו זבולון: "לחוף ימים ישכן" (יג), והוא קשור ליששכר, שעשו הסכם (רש"י על פס' יג), ולכן הם (יששכר, אשר וזבולון) מחוברים יחד ב'ד"א' אחד, כי קשורים או דומים. אבא מוליד זה כנגד שמעון, שרצה להרגו (רש"י פס' ה) אע"פ שהיה אחיו. הקב"ה ברך זה כנגד לוי שהוא מברך בשם ה' בברכת כהנים, (וכן הכהנים והעם מתברכים מה': "ואני אברכם" [במדבר ו,כז. ראה ברש”י]). וכן לוי מופרש מבנ"י לה' (פס' ז, שזהו "אחלקם ביעקב” שאצל לוי זהו היותו לוי שמקבל תרו”מ [רש”י]), ולכן ביחס לקשר של ה' ובנ"י זה כנגד לוי. ראש וגוף זה כנגד יהודה, שהוא הראש בדר"כ ["ישתחוו לך בני אביך”. פס' ח], אבל כאן כרגע הוא חלק מהגוף מול יוסף הראש. ושלושתם (שמעון, לוי ויהודה) קשורים, כיון ששמעון ולוי רצו להרוג את יוסף, ויהודה הגן על יוסף, וכן החלק של נחלת שמעון נמצאת בנחלת יהודה, כך שמחוברים בהקשר של המכירה (ראה אב”ע על פס' ז), ולכן שלושתם נאמרו ב'ד"א' אחד. עבד ויחוסו זה כנגד נפתלי שנשלח בהקשר ליחוס המערה ליעקב (סוטה יג,א) ונרמז בדברי יעקב "נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי שפר" (כא). וכן עשו ביחס ליעקב הוא כמו עבד מול אדון. [או שזה כנגד אשר שנותן "מעדני מלך” (כ). ונפתלי זהו עפר – אדמת הארץ הטובה, שנאמר בו: '"אילה שלוחה" - זו בקעת גינוסר שהיא קלה לבשל פירותיה' וכו'. רש"י פס' כא]. מצרים ימרדו זה כנגד דן "יהי דן נחש עלי דרך" (יז), שהמצרים ימרדו ויתקפוהו (והמצרים קשורים לנחשים, כמו שרואים אצל הפרעונים בראשם). כת בחורים זהו כנגד גד, שהוא "גד גדוד יגודנו" (יט). ממילא יוסף כיוון כנגד ברכתו של יעקב, לומר שכמו שיעקב החשיבם, וכך יוסף כיבדם בחייו, וכך גם עכשיו ימשיך בזה ולא יתנקם בהם.