"ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו" וגו' (בראשית נ,טו). 'אמר ר' שמעון: בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא יוצא ידי המקום … וכן הוא אומר: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם”. מה ראו? אמר ר' יצחק: ראו את יוסף כשחזר מלקבור אביו, הלך והציץ בתוך הבור, והוא לא נתכוון אלא לשום שמים. אמר: כמה נפלאות עשה לי הקב"ה, שהצילני מן הבור הזה. והם לא ידעו מה היה בלבו, ואמרו: "לו ישטמנו”. ר' לוי אומר: ראו שלא זימנן לסעודה. והוא לא נתכוון אלא לשום שמים. [כל זמן] שהיה אביו קיים היתה כל הסעודה לרצון אביו, [עכשו אמר], אינו בדין שאשב למעלה מהן. והם לא ידעו מה היה להן, כיון שראו שלא זימנן, אמרו לו ישטמנו יוסף. לפיכך צריך לנחמן, שנ' "וינחם אותם וידבר על לבם”. וכי יש אדם יכול לדבר על הלב? אלא אמר להן דברים שהן מתקבלין על הלב. ומה אם עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד, נר אחד יכול לכבות עשרה נרות? בכך נחמן. ד"א, במה ניחמן? אמ' להם: אתם נמשלתם ככוכבי השמים, היאך אני יכול לכלות כוכבי השמים? אתם נמשלתם כעפר ארץ, היאך אני יכול לכלות עפר הארץ? אתם נמשלתם לחול הים, היאך אני יכול לכלות חול הים? ד"א, במה ניחמן? אמר להם: היאך אני יכול להיעשות אנטריקוס לאבא, אבא מוליד ואני קובר? היאך אני יכול להעשות אנטריקוס להקב"ה, הקב"ה מברך ואני ממעט? אתם נמשלתם הגוף ואני הראש, שנ' "ולקדקד נזיר אחיו”, אם אין הגוף קיים, על מה הראש מולך? בכך ניחמן. ד"א, במה ניחמן? אמ' להם: עד שלא באתם בכאן היו קורין אותי עבד, וכשבאתם לכאן הודעתם הוגניס שלי, ואם אני מאבד אתכם, נמצאתי מאבד הוגניס [שלי]. ד"א, אם אני מאבד אתכם המצריים מורדים בי, ואומרין: עם אחיו לא שמר ברית ועמנו הוא שומרו? כך ניחמן. ד"א, במה ניחמן? אמ' להן: אם אני מאבד אתכם, אני שקרן לפני המצריים, ויאמרו: ראו העבד הזה ראה כת של בחורים ואמר אחיהן, ולא היו אחיו, תדע לך שהוא כך, שהרי בסוף בקש עליהן עילה והרגן. לכך ניחמן. ומה אם נחומין של בשר ודם כך, ניחומין של הקב"ה על אחת כמה וכמה' (משנת רבי אליעזר פרשה ז). חז"ל מביאים ששה דברים שאמר יוסף לאחיו, מדוע אמרו ששה ולא הסתפקו באחד? (למה לא הובא כמו בגמ', שבה הסתפקו בדוגמה אחת מכל אלו: '"וינחם אותם וידבר על לבם", אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב: ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד, נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות?' [מגילה טז,ב]). נראה שבמדרש בכוונה נקטו ששה דברים, כנגד ששה סדרי משנה, שהם כנגד הנשמה של בנ"י, שבזה הדגישו שיוסף בא לומר להם שאינו יפעל לרעתם בשל היותם קדושים כבנ"י. בגמ' זה הובא בקיצור בדוגמה של הנרות, כיון שנר מאיר מרמז על התורה: “כי נר מצוה ותורה אור", שכך מרמז על התורה בבנ"י (שהרי ממשיל אותם לנרות, כך שזהו בנ"י ותורה). לכן בגמ' נאמר מיד בהמשך: '"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", אמר רב יהודה: אורה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור"' (שם), כדי לרמז על הקשר לתורה בבנ"י, שנרמז באור (“ליהודים היתה אורה”). וכן קודם לכן נאמר (על 'תעלא בעידניה סגיד ליה', שזה קשור למה שפחדו מיוסף, שעכשיו הוא הראש – הוא השועל שמזלו עכשיו. ולפני כן נאמר) '"ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים", מאי מטוב מצרים? אמר ר' בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו', שזה רמז על חכמת הת"ח (הזקנים), שמחוברת לתושב"ע. לכן נראה שנקטו ששה כנגד התושב"ע: זרעים – עשרה נרות, שבברכות ובתרו"מ מאירים את העולם, שמראים שכל העולם של ה'. מועד – כוכבי השמים, שעל פיהם קובעים את המועדים. נשים – אבא מוליד, שזה בא בזיווג האיש והאשה. נזיקין – זהו שיוסף היה עבד, שלעבד יש דין ממוני (ובפרט שהודיעו יחוסו, שכך בלי היחוס הוא כעין עבד כנעני שהוא ממוני לגמרי, וע"י יחוסו כיהודי מתבטל היותו עבד ממוני, ונעשה מינימום כעבד עברי). קדשים – עם אחיו צריך לשמור יותר על הברית, שזהו כעין קדשים, שהם בחשיבות גדולה יותר. (וכן בנ"י במהותם קדושים יותר מהגוים, ולכן היחס לאחיו זהו כעין קדשים, ביחס אל מול המצרים החומריים) [וכן לו מרדו בו המצרים, הם היו הורגים אותו, כעין שחיטת קדשים]. טהרות – הדימוי של כת של אחיו זהו כעין טהרות, שבנ"י מתנהגים בטהרה, שלא כטומאת הגוים. לכן אמרו ששה כרמז שאמר להם ניחומים, אבל הניחום המהותי החזק ביותר שנובע מתוך כל הניחומים הוא, שלא יגע בהם בשל היותם בנ"י קדושים – בעלי נשמת בנ"י. אולי אפשר שאמרו ששה ניחומים כנגד המילים בפס': "אל תיראו כי התחת אלקים אני" (בראשית נ,יט), שזהו היסוד של ניחום אחיו (ובפס' אח"כ מוסיף ומפרט לנחמם), ולכן רמזו כנגד דבריו אלו ששה ניחומים.