לפרשת וישב
השנאה המו(ר)גשת באהבה

בפרשת השבוע אנו עומדים מובכים מול שנאת האחים הראשונית של עם ישראל.

פגשנו כבר בעבר מקרים של שנאה בין אחים, קין והבל, עשו ליעקב, אך בעם ישראל היוצאים מיעקב, זו השנאה הראשונה. אנו נבוכים כיוון שאנו מצפים מראשי שבטינו ואומתנו שיראו לנו כיצד מסתדרים בין אחים, ולא חס ושלום כיצד למצוא סיבה לשנוא האחד את השני.

ראשית יש לברר- מדוע  באמת הייתה שנאה בין האחים? מה כל כך הכאיב להם, שהיו מסוגלים להורגו או לכל הפחות לזורקו לבור ולמכור אותו?

''ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דבר לשלום''- מדוע מצד אחד מציינת התורה שראו 'אחיו', ומצד שני מדברת על יעקב כאילו שהוא רק 'אביהם'? בפשט ניתן לומר ש'אביהם' חוזר גם על יוסף, אך אין הדבר ברור.

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"  – גם כאן התורה משתמשת במילים לא פשוטות, כאשר ליעקב היא קוראת כאן 'ישראל', כאשר בתחילת הפרשה נקרא הוא 'יעקב? כמו כן כיצד בא לידי ביטוי אהבתו של ישראל, שם המשמש לעליונותו ולדרגתו הגבוהה של יעקב, כלפי יוסף?

ניתן לומר שאהבת יעקב ליוסף באה בשל היותו הבן הקטן, 'בן זקונים', וכולם יודעים שאת הבן הקטן מפנקים, אך זה לא מספיק בשביל לגרום לכעס רב שכמעט בא לידי ביטוי ברצח אח.

רש"י-מביא סיבה "אחת שכל עצמות של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו" , " ועל המילים "כי בן זקונים הוא לו" (לז,ג) תרגם אונקלוס 'ארי בר חכים הוא לה'...כל מה שלמד משם ועבר מסר לו".

בליבם של האחים מתרוצצת המחשבה שהם סוג ב' ביחס ליוסף, שכן באמת יעקב רצה את רחל, אך 'מה לעשות' וקיבל את לאה, וממילא הם מרגישים לא רצויים אצל יעקב. אך האם כך? האם יעקב נתן הרגשה כזו בבית?

אמנם מצינו אפליה בצורה גשמית, כדברי הגמרא בשבת י-"אמר רב-לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים". אך בעל העמק דבר לא מקבל זאת, ולדבריו "וישראל אהב"- לא בכדי התורה משתמשת בשם 'ישראל' הגבוה בעניין אהבתו ליוסף. מדוע? "וישראל אהב" - לא כתיב ויעקב אהב ללמדנו שלא הייתה האהבה משום דברים גופניים ושמוש טוב אלא שראה בו עניינים רוחניים שראוי לאהבה". מהו העניין הרוחני?

מאונקלוס הנ"ל ניתן לראות את העדפתו הרוחנית של יעקב כלפי יוסף, בכל שהעביר לו את כל מה שלמד בבית 'שם ועבר', לכן דווקא הוא זה שהבין מה פירוש 'העגלות' ששלח לו אביו, כסימן לסוגיה האחרונה שלמדו יחד לפני שעזב את הבית (חז"ל).

קו רוחני נוסף שהאחים כנראה מפחדים ממנו, זו ההשוואה לדורות קודמים.

הקב"ה הבטיח לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", ומה עם ישמעאל? הוא בכלל "פרא אדם, ידו בכל, ויד כל בו...", ויצחק למד מאביו לעשות כך גם, כשבירך את יעקב שיהיה "גביר לאחיך...וישתחוו לך לאומים...", לעומת עשו שבסך הכול על חרבו יחיה.

ומה אצל יעקב? חשבו הבנים שגם יעקב יעשה כאבותיו, ויראה לברור את האוכל מן הפסולת, את הצדיק מן הרשעים כביכול, ולכן שנאו את יוסף כמי שגורם להרחקתם הרוחנית בעולם, אך לא הבינו שכל הברירה שייכת דווקא באוכל מפסולת, ולא כאשר "מיטתו של יעקב שלימה", כי בניו כולם צדיקים.