לקט מביאור הרוקח לתורה – פרשת וישב

לז,ב: אלה תולדות יעקב, יוסף: מה מקור הביטוי 'תולדות'? הרוקח: "תולדות המאורעות, כמו מה יילד יום". תולדות = יילד. ומדוע תולדותיו מסתכמים באירוע שקרה ליוסף? הרוקח: "עיקר תולדותיו היה יוסף, כי עבד ברחל, ועוד כשנולד יוסף לא נתיירא מעשיו עוד". תולדות אדם הם מעשי התגברותו על הקשיים.

לז,כב-כד: השליכו אותו אל הבור הזה ... והבור ריק אין בו מים: מדוע כיוון ראובן דווקא אל בור מסוים (הזה)? הרוקח: "הראה להן בור שאינן בו נחשים", שהרי רצה להצילו ולהשיבו אל אביו (כב). אם הבור ריק מדוע לציין שאין בו מים? הרוקח: "ריק מאבנים, 'אין בו מים' – לכן לא נטבע". אם היו אבנים ומים היה טובע בבוץ, ו'אין בו מים' בא לשבח את ראובן שמצא בור ללא מים וללא סכנה אחרת, ודאי לא רצה להרגו בנחשים ובעקרבים, אלא רצה להצילו ולהשיבו אל אביו.

לח,א: וירד יהודה מאת אחיו: מהו 'וירד'? הרוקח: "ירד יהודה – (אחיו) נידוהו והורידוהו מגדולתו, שאם היית אומר להשיבו (אל אביו) היינו שומעין לך". יהודה לקח אחריות על מעשיו, וגלה ממשפחתו.

לח,טו: ויחשבה לזונה: מהי 'זונה'? הרוקח: "זו נאה ופנויה". מתוך שהביט ביופיה - כך חשב יהודה. אם חשב שהיא בעולת בעל לא היה מביט בה ולא היה מתקרב אליה.

לח,כו: ויאמר צדקה ממני: מדוע חשב יהודה שתמר צדקה והוא טעה? הרוקח: "כשנודע כשנבעלה לו ומצאה בתולה, שהרי ער ואונן בעלו שלא כדרכן ... ונמצא שלא הייתה כלתו, שדווקא בעולת בעל יש להם (דין 'כלה'), והעולם היו סבורים שהיא כלתו". יוצא שתמר אכן הייתה פנויה, ויהודה לא חטא, וידיעה זאת שנודעה לו מתמר, שצדקה, והוא והעולם טעו. מעניין.

לט,ו: ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה: מהו 'תואר' ומהו 'מראה'? הרוקח: "יפה תואר – מגמת פניך כמלאך. ויפה מראה – באודם ולובן חינני". תואר – בכוונת המעשים, מראה – במה שחוננת בו, ומהו היפה?  לובן ואודם.

לט,יב: ותתפשהו בבגדו: מהו 'בגד'? הרוקח: "למה נקרא שמו 'בגד' – לפי שבוגדים בו בעלי אומנותם (החייטים), לכך אין מקבלים מהם עדות ... והיא אומנות נשים, לשון 'זנות בבגדו בה בגדה יהודה' (מלאכי ב')". אישה הבוגדת בבעלה – יש בה לשון בגד. לא כל כך מובן אך מעניין.

שבת שלום, של ישיבה ומנוחה, של תולדות ומעשים חשובים, מחשבה טובה, עלייה ולא ירידה, צדק, יפי תואר ומראה, באימון מלא, אורן, בן וכו'.