בס''ד                               חנוכה: היכן צריך להניח את נר החנוכה

פתיחה

כידוע, את חג החנוכה חוגגים במשך שמונה ימים, והם מוגדרים כימי הודאה לה'. בניגוד לפסח, שבועות וסוכות, אותם ציוותה התורה לחגוג, הרי שאת חג החנוכה כמו את חג הפורים תיקנו חכמים בית המקדש השני לזכר ניצחונם של החשמונאים כנגד היוונים [1], כפי שמופיע בספר המקבים (חלק א'):

''ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסליו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים, ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים... ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לכסלו, שמונת ימים מדי שנה, בהלל ובתודה לקדוש ברוך הוא.''

כפי שנראה עוד בהרחבה בהמשך, המטרה המרכזית של הדלקת נר חנוכה היא פרסום הנס, שהקדוש ברוך הוא עשה לנו.                 

חכמים כל כך הדגישו את חשיבות פרסום הנס, שלמרות שבדרך כלל כאשר אין לאדם כסף לקיים מצווה כזאת או אחרת (כמו אתרוג או מצה), לא חייבו אותו לחזר על הפתחים להשיג כסף, כדי שהוא יוכל לקיים את אותה המצווה, הרי שבנרות חנוכה בגלל פרסום הנס הדין שונה, ונפסק בשולחן ערוך (תרעא), שבמידה ואין לאדם כסף להדליק נר חנוכה, הוא צריך לחזר על הפתחים או למכור את הבגדים שלו, בשביל להשיג כסף לנרות חנוכה (ועיין הערה[2]).

מיקום הדלקת נר

כמו שהקדמנו, מטרת נר חנוכה הוא לפרסם את הנס שהקב''ה עשה לנו. בעקבות כך הגמרא במסכת שבת (כא ע''ב) פוסקת, שמצווה להניח את הנר במקום בולט כמה שאפשר, כדי שכמה שיותר אנשים ברחוב יראו את הנר. רק בשעות הדחק, אפשר בלית ברירה להניח את הנר בתוך הבית על השולחן:

''תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה - מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה - מניחה על שלחנו, ודיו.''

פתח ביתו

מה כוונת הגמרא, כאשר היא אומרת פתח ביתו? נחלקו בכך רש''י ותוספות.

א. רש''י פירש (ד''ה מצווה), שתמיד יש לאדם להניח את הנר על פתח ביתו ממש, גם אם יש לאדם חצר קדמית: ''שאם ירחיקנו מן הפתח - אינו ניכר שבעל הבית הניחו שם''. כך פסקו להלכה גם הר''ן (ט ע''ב בדה''ר) והסמ''ג (עשה דרבנן ה'), וכן משמע גם מלשון  הרמב''ם בהלכות חנוכה (ד, ז).

ב. התוספות (ד''ה מצווה), הרשב''א (ד''ה נר חנוכה) והטור (או''ח תרעא) חלקו על רש''י ופירשו, שכאשר הגמרא כותבת להניח את הנר בפתח הבית, זה רק במקרה שבו אין לאדם חצר וכדומה, אבל כאשר יש לאדם חצר, אז המצווה היא להניח את הנר על פתח החצר, ולא על פתח הבית.

מדוע הם נטו מפירוש רש''י? הרשב''א חלק עליו בעקבות המשנה בבא קמא (ו, ו) שפוסקת, שבדרך כלל כאשר בעל הבית הניח את נרו מבחוץ, והנר שרף את הגדיש של הגמל שעבר ברחוב, בעל הנר חייב לשלם, כי הוא הניח את הנר בצורה מסוכנת. אמנם, במידה ומדובר בנר חנוכה שעמד על אדן החלון, בעל הנר פטור מתשלומים, כי היה מותר לו להניח שם את הנר, ועל בעל הגמל היה להיזהר.

מקשה הרשב''א, מדוע לשיטת רש''י בנר חנוכה בעל הנר פטור? הרי לשיטתו צריך להכניס את נר חנוכה לתוך הבית, ואם הגדיש נשרף אז בעל הנר אשם ולא בעל הגמל, כי הוא הניח אותו במקום מסוכן! מכאן מוכח אומר הרשב''א, שצריך להניח את הנר דווקא מבחוץ, ומשום כך כאשר הנר שרף את הגדיש, בעל הנר פטור, כי הוא הניח אותו ברשות. ובלשונו:

''נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. פירש רש"י ז"ל לא ברשות הרבים אלא בחצרו שבתיהן היו פתוחין לחצר... ואינו מחוור בעיניי, מדתנן 'הניח חנוני את נרו מבחוץ החנוני חייב, רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור מפני שהוציאה ברשות', ואם אין מניחה אלא בפנים וזה הניחה בחוץ ממש, למה פטור ומי הרשהו?! אלא מסתברא מבחוץ ממש קאמר.''

כיצד רש''י יישב את קושיית הרשב''א? הפרשנים הביאו לפחות שתי תשובות:

א. הריטב''א (ד''ה מצווה) תירץ, שגם רש''י מודה שיש מצווה להניח את נר החנוכה בצורה שיראו אותו מבחוץ, לכן אם בעל הבית הניח את הנר על פתח החלון בצורה שהנר נוטה לרשות הרבים, והנר הדליק את הגדיש, אז בעל הבית פטור. כוונת רש''י לומר, שאין לשים את הנר ברשות הרבים ממש, אלא בבית נוטה לרשות הרבים.

ב. הפרי חדש (תרעא, ה) תירץ בשם הרא''ם, שהמשנה מדברת במקום שבו הפתח של החלון פתוח לרשות הרבים ואין מקום אחר להדליק. במקרה כזה גם רש''י מודה, שיש להניח את הנר על החלון שנוטה לרשות הרבים, כי אין אפשרות אחרת.

להלכה

כיצד נפסק להלכה? השולחן ערוך (תרעא, ה) פסק להלכה כדעת התוספות, שכאשר יש חצר פתוחה לרשות הרבים, צריך להניח את הנר על פתח החצר, ולא בפתח הבית:

''נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו; ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר.''

ערוך השולחן תמה על פסיקת השולחן ערוך, שהרי כפי שראינו לא מעט ראשונים פסקו, שצריך להניח את הנר בפתח הבית, אז מדוע השולחן ערוך לא הזכיר את דעתם?! בכל אופן למעשה, יש לכתחילה להניח בכניסה לחצר, ורק בדיעבד נראה שאפשר לסמוך על דעת ערוך השולחן, ולהניח את הנר בפתח הבית.

הדלקת נרות בבניין

היכן מדליק מי שגר בבניין? לכאורה לפי מה שראינו עד כה, הוא צריך להדליק בפתח הבניין, כשיטת התוספות וכפסק השולחן ערוך. למעשה דין זה לא כל כך פשוט, ונראה שאפשר לצרף מספר סברות להקל בשעת הצורך:

א. בשו''ת אז נדברו (ה, לט) הביא בשם החזון איש, שמדרגות הבניין לא נחשבים כפתח החצר, ולכן גם לדעת התוספות לא יהיה אפשר להדליק בפתח הבניין, ויצטרכו להניח בפתח הבית. מדוע זה לא נחשב פתח החצר? החזון איש טען, שרק חצר כמו בזמן חז''ל שהייתה משמשת ממש לצרכי הבית נחשבת חצר. בזמנינו, שחדר המדרגות משמש כמעבר בעלמא, הוא לא נחשב כחצר[3].

ב. אפשרות נוספת אולי להקל במקום הצורך, היא בצירוף המקרה של שעת סכנה. לעיל ראינו, שהגמרא פוסקת שבשעת הסכנה אפשר להניח את נר החנוכה על שולחן הבית. לכאורה כאשר לא מדובר בשעה הסכנה, צריך להדליק את הנר בפתח הבית, וכך שמשמע מלשון השולחן ערוך.

אמנם, יש ראשונים שהרחיבו את שעת הסכנה, וטענו שלא רק בשעת הסכנה ממש אפשר להדליק בבית, אלא גם במקרים אחרים, וכך למשל כתב ערוך השולחן (תרעא, כד) בעקבות הריטב''א (שבת כא):

''והנה עתה אין אנו מדליקין בחוץ ואף שאין סכנה אצלינו, מכל מקום כמעט הוא מהנמנעות, מפני שבכל המדינות שלנו ימי חנוכה הם ימי סגריר גשם ושלג ורוחות חזקים, ואי אפשר להניחם בחוץ אם לא להסגירם בזכוכית, וכולי האי (= וכל כך) לא הטריחוהו רבנן, ועוד דבזה לא יהיה היכר למצוה כל כך וגם לא בכל המקומות יניחו לעשות כך ולכן כולנו מדליקין בבית ולכן כיון שההיכר הוא רק לבני הבית.''

אומר ערוך השולחן, שלא רק בשעת הסכנה אפשר להניח את הנר בתוך הבית וכמו פשט הגמרא, אלא גם במקום שהדלקה מחוץ לבית כרוכה בטרחה יתירה, או שתגרום לכך שלא יהיה כל כך היכר לנר החנוכה, גם מותר להניח בתוך הבית. כמובן שאפשר לסמוך על שיטתו רק במקום חריגים, אבל לכתחילה עדיף להדליק בפתח הבית (ועיין הערה[4]).

הדלקת נרות בבניין גבוה

דין נוסף שקבעו חכמים, בשביל לקיים את מצוות פרסום הנס הוא, שאסור להדליק נרות חנוכה למעלה מעשרים אמה (9.6 מטר), כי כאשר הנר בגובה למעלה מעשרים אמה, עיניו של אדם לא רואות את הנרות, והנס לא מתפרסם. האם בכל זאת יהיה מקום להקל, ואנשים שגרים בבניין שגובה מעשרים אמה, יוכלו להדליק את הנרות בחלונות? אכן בשבט הלוי (ד, סה) צירף מספר צירופים, ופסק שניתן להקל:

א. צד ראשון: מעיקר הדין, אדם יוצא ידי חובת פרסום הנס כאשר הוא מפרסם את הנס לבני ביתו בלבד, אמנם יש מעלה  גדולה לפרסם את הנס גם לעוברים ברשות הרבים, אבל בשעת הצורך, אפשר לסמוך על כך שהוא מפרסם את הנס לבני ביתו, וכך פסק הרב עובדיה (מועדים):

''ובאמת שהפריז על המדה… ואני מורה ברבים שהמדליק בחוץ כשאין רוח נושבת או בפנס מוגן מרוח, יפה עושה… ומכל מקום המדליקים בפנים יש להם על מה שיסמוכו, ואף לכתחלה יוצאים בזה וכמו שכתב בעל הדברות… שהרי על כל פנים יש להם יש פרסומי ניסא לבני הבית, ולא חשיב כדיעבד דווקא.''

ב. צד שני: חכמים אסרו להדליק למעלה מעשרים אמה רק בימיהם, שלא היו בניינים למעלה מעשרים אמה, ואנשים לא היו מסתכלים למעלה. בזמנינו, יש הרבה בניינים למעלה מעשרים אמה, לכן גם אם מישהו מדליק נר גבוה, שאר הבניינים שבגובה שלו יכולים לראות את הנר, ובלשונו של הרב וואזנר (שבט הלוי ד, סה):

''מעיקר התקנה תקנו חז"ל, שידליק סמוך לרשות הרבים דאיכא (= שיש) פרסומא ניסא גם בחוץ... וכיוון דהאמת הוא דאיכא (= שיש) שכנים מכמה צדדים שיכולים להביט בנר חנוכה שלהם הוא תוך כ' אמה... בנוסף שיש היכר גמור לבני הבית בפנים איני רואה סיבה לשנות המנהג מכבר להדליק בכהאי גוונא על פתח החלון...''

יש לציין, שהרב אלישיב (נר איש וביתו ה, יא) חלק על דבריו, וכתב שחכמים תקנו את פרסום הנס דווקא לעוברים ושבים ברחוב,           ולא לדיירים שגרים בבניינים סמוכים.

ג. צד שלישי: צד נוסף שהביא הרב רימון (דפי הלכה – חנוכה). לדעת רבינו יואל (מובא בטור סי' תרעא), האיסור לשים נר חנוכה למעלה מעשרים אמה, נוהג רק כאשר הנר עומד על עמוד בודד וכדומה, שאז הנר נראה מנותק מהקרקע, אבל כאשר הנר עומד על בניין, אז אין בעיה בכך, ועיניהם של בני אדם כן רואות את הנר. אמנם להלכה לא נפסק כדעתו, אבל מצרפים אותו כעוד סיבה להקל.

פרסום הנס במקום גוים

נחלקו האחרונים האם יש עניין לפרסם את הנס, במקום שאין יהודים. א. בשו''ת להורות נתן (ד, ג) נקט, שעל אף שהגמרא אמרה שאפשר להניח את נר החנוכה עד שייעלמו התרמודאים מהשוק והם היו גויים, למרות זאת, אין כוונת הגמרא לומר שיש עניין לפרסם את הנס לגויים. ב. אמנם בשו''ת התעוררות תשובה כתב (א, קנג), שיש עניין לפרסם את הנס גם לגויים.

חנוכה שמח! קח לקרוא למשפחה, או תעביר בבקשה הלאה שעוד אנשים יקראו[5]...