'ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד, כג): "ראיתי את הארץ והנה תהו". "וָבֹהוּ" זה גלות מדי (אסתר ו, ד): "ויבהילו להביא את המן". "וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. "עַל פְּנֵי תְהוֹם" זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן. "וְרוּחַ אֱלֹקים מְרַחֶפֶת" זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב): "ונחה עליו רוח ה'". באיזו זכות ממשמשת ובאה המרחפת על פני המים? בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר (איכה ב, יט): "שפכי כמים לבך"' (ב"ר ב,ד). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר ('לזמן הזה' כסלו 'וחשך זו יוון') שחז"ל ראו בפסוקים שבתחילת התורה את מהלך הבריאה, שה' ברא את העולם ("בראשית ברא" וגו') כדי שיאיר אור ה' בעולם (שמופיע בפס' השלישי) שזהו "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" (בראשית א,ג), ובאמצע (פס' ב) יש את המאבק בעולם – המאבק ההיסטורי של ישראל והאומות, שבנ"י באים להאיר באור ה' בעולם, והאומות באות למנוע זאת. וישנם ארבע מלכויות, שהם באות לילחם בישראל בצורות שונות, בצורה של נגד א"י זהו בבל, בצורה של נגד בנ"י זהו מדי, ובצורה של נגד התורה זהו יון, ואדום כולל את כולם וברמה גבוה ביותר (ראה שם). נראה שיון באה לילחם בתורה בבנ"י, לכן גזרו 'כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל', שזה כנגד חטא העגל שפגע במתן תורה, שכך גם הם נקודתם היתה לפגוע בקשרנו לתורה, מעין מה שהיה במתן תורה שבו התחברנו לתורה והיה את חטא העגל שפגם בקשרנו לתורה. לכן הודגש שגזרו בקשר לשור, מעין העגל. וזה דווקא יון, כיון שמי שגרם לעשות את העגל היו הערב רב: '"אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' (רש"י שמות לב,ד). שהם היו יחד עם בנ"י במתן תורה, כך גם יון כעין קשורה לתורה בבנ"י – בלשון התורה שמותר לכתוב יוונית: 'רשב"ג אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית... וא"ר יוחנן: מ"ט דרשב"ג? אמר קרא: "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם" (בראשית ט,כז) – דבריו של יפת יהיו באהלי שם' וכו' (מגילה ט,ב). ממילא כיון שיש להם קשר לתורה, לכן בחטאם נגד האור של גילוי ה' ע”י בנ”י, זה מתגלה כעין הערב רב שהיו במתן תורה (ואולי מרומז בעניין מקום – "וישכן באהלי שם”, כמרמז על מקום – הר סיני, בו ירדה שכינה [ורמוז ב"וישכן"] לתת את התורה). גם העגל נעשה ע”י ה'עלה שור': 'ויש אומרים, שמיכה היה שנתמכמך בבניין, מה שהציל משה מן הלבנים. נטל הלוח שכתב עליו משה עלה שור, כשהעלה ארונו של יוסף. השליכו לתוך הכור בין הנזמים, ויצא העגל גועה כשהוא מקרטע' וכו' (תנחומא "כי תשא" סימן יט). הרי שנעשה ע"י הלוח של העלה שור, לכן כנגד זה גזרו לכתוב על הקרן – כמו הלוח שזהו דומם, כך גם הקרן כעין הדומם בשור (להבדיל מהבשר שמובלט כחי), ולכתוב עליו... כנגד שהיה כתוב בלוח 'עלה שור'. (גם הקרן היא המיקום הגבוה בשור, כנגד שבעלה שור עלה ארון יוסף מתוך המים למעלה). לכן גם אמרו לרשום שאין להם חלק ב'אלקי ישראל', כעין מה שאמרו הערב רב: “אלה אלהיך ישראל". וכמו שבחטא העגל פגמו בתיקון העולם: 'דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). (וגם לדעה החולקת: 'לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם"' [שם], זה קשור לימות המשיח: 'דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד' וכו' [שבת סג, א]) כך גם היוונים ניסו למנוע את הארת אור ה' בעולם עד שיהיה בשלמות בעתיד, ע"י גזרותיהם על ישראל. לכן הנס התגלה ע"י המנורה המאירה, שלא הצליחו להחשיך ולמנוע את האור של ישראל, ונראה רמז גם במתן תורה שנאמר: “וההר בער באש עד לב השמים" וגו' (דברים ד, יא), שכך בחנוכה יש את אש נרות החנוכה נגד החושך של יון. נראה שהעניין הזה של חנוכה – שהוא נגד מעשה היוונים שפעלו נגד תיקון העולם שלנו, שפעלו למנוע את האור להתגלות בעולם ולתקנו עד השלמות העתידית (שפעלו כעין הפגם מהעגל), וממילא חנוכה מבטא את האור שאנו מתקנים את העולם עד לגאולה, זהו רמוז בדברי הבני יששכר: 'על כן קראו לימים האלה חנוכה, שהוא חינוך והרגל על לעתיד, גאולה העתידה, שאז יתגלה לנו האור הגנוז בשלמותו' (בני יששכר. כסלו, ב).