דבר תורה  לאור המקדש

פרשת ויצא - פרשת המקדש

ויפגע במקום

הרב ישראל אריאל שליט"א

'ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש'. הביטוי 'ויפגע' אומר דרשני, שכן, אין זה ביטוי שגרתי בתורה, לא נאמר 'ויבוא אל המקום', ויחן במקום', וישב במקום', אלא 'ויפגע במקום'.

רש"י מביא את דרשת חז"ל בענין זה באומרו (בראשית כח, יז): 'זו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין, שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל וזהו ויפגע במקום'.

מאמר זה נזכר בכמה מקומות, וכגון בסנהדרין (צה, ב) שם נאמר, שכשהגיע יעקב לחרן אמר: 'אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי?!' אכן, יעקב מסיק את המסקנה וחוזר את כל הדרך שהלך בה. לפי המובא במסכת תענית, הדרך מירושלים לנהר פרת היא ארוכה ומפרכת - מהלך חמישה עשר יום, עם זאת, החשיבות של תפילה בהר המוריה, במקום שבו התפללו אבותיו - אברהם ויצחק, דחקה כל מחשבה אחרת אצל יעקב והוא שם דרכו ארצה. אומרים על כך חז"ל: 'כיון דהרהר בדעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא, מיד - ויפגע במקום', כלומר, כיון שרק נתן דעתו לחזור, כבר קפצה לו הארץ ומצא את עצמו בבית אל.

חכמינו ז"ל מתארים שלשה מאלו שקפצה להם הארץ, זה לשונם (ילקוט שמעוני בראשית, פרק כד - רמז קז): 'תנו רבנן: שלשה קפצה להן הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה'.  בכל המקרים האלה מדובר שהדרך התקצרה והאדם הגיע במהירות ליעדו, אולם מדברי רש"י לעיל עולה דבר חדש, וכפי שכתב: 'אומר אני, שנעקר הר המוריה ובא לכאן', מה, אפוא, הכריחו לומר כן?

אולם ניכר מתוך הפסוקים שתורה מעמידה לפנינו את יעקב כאיש חזון, אדם שלמרות היותו נרדף, יחיד, וחסר כל, חלומותיו אינם חלומות בעתה ופחד - כדרכם של אלו הנסים על נפשם, אלא יעקב חולם חלומות גדולים: 'והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה', כלומר מחשבותיו משוטטות בעולמות עליונים, והוא חוזה חזון גדול על עתיד האומה העתידה לרשת את כל ארץ ישראל, ככתוב: 'ופרצת  ימה וקדמה וצפונה ונגבה' – 'נחלה בלי מצרים' – כדברי חז"ל. יעקב רואה בחזון זה לא רק הבטחה על ארץ ישראל, אלא שעתיד בית אלקים לקום בתוכה, וכפי שהכריז בהקיצו מן החלום: 'אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים!'