'ת"ר: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, ב"ש אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך. וב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך' (שבת כא,ב). בחנוכה מדליקים נרות לזכר נס המנורה, וישנם דרגות בהדלקה, שהמועט הוא נר ליום, שכך יוצא שמונה נרות במשך חנוכה, והמרובה הוא מוסיף והולך (כב"ה), שכך יוצא ל"ו נרות במשך כל ימי החנוכה. נראה שלהבדיל מסתם מהדרין רגיל, שבו עושים את אותה מצוה רק שעם הידור, לדוגמה מצות לולב או תפילין וכדו', במהדרין זו אותה מצוה רק שעם יותר הידור (הלולב הוא אותו לולב, רק שיותר מהודר), לעומת זאת בנרות חנוכה זה לא אותו דבר עם הידור (זה לא נר שרק יותר משובח) אלא זה הוספה של נרות, זה כעין תוספת מצוה. לכן נראה שבזה מרמזים שבנרות חנוכה אנו באים להתחבר עם הקדושה ברמה אחרת לגמרי, כעין עניין חדש, שאור חנוכה קשור לתוספת כ"ך גדולה של קדושה שמאירים בעולם, שזה כעין עולם חדש. לכן בנרות ע"פ המועט ביותר זה שמונה נרות סה"כ, כעין עולם חדש, מעל העולם הרגיל של שבוע הבריאה. אור הנרות מאיר קדושה בעולם עד שמתגלה העולם בקדושתו, כעין נס פך השמן שדלק מעל הטבע הרגיל ע"י כח הקדושה, כעין נר המערבי שדלק מעל הזמן הטבעי של השמן שניתן בו, והוא מכוון כנגד השכינה [קה”ק] ('ונר מערבי כלפי שכינה'. מגילה כא,ב). שכך מראה על קשר השכינה בעולם: '(ויקרא כד, ג) "מחוץ לפרוכת העדות יערוך" וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו? אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (שבת כב,ב). ממילא בנר חנוכה אנו מרמזים על השכינה בעולם, שחלה על ידנו, ומאירה את כל העולם. שכך החשמונאים מסרו נפשם על הקדושה, וזכו להאיר את העולם בחיבור לשכינה, ואנו מתחברים אליהם. לכן בהדלקת הנרות אנו מדליקים ברמז של מעל העולם (8), לרמז שכך ההדלקה הזו קשורה לנס השמן, שדלק מעל הטבעי בעולם, וזה מרמז על העולם בקדושתו בגילוי שכינה, ולכן כעין עולם אחר ממש. הקדושה חלה ע"י בנ"י, שזהו בית ישראל, ולכן ההדלקה היא ע"פ בית. אבל גם מרמז להשראת השכינה, שהיא חלה ע"י משפחות: 'אמר ר' חמא ברבי חנינא: כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, שנא' (ירמיהו לא, א) "בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלקים לכל משפחות ישראל" לכל ישראל לא נאמר, אלא לכל משפחות' (קידושין ע,ב). בנוסף יש מהדרין שזה לכל אחד מבני הבית, כיון שלכל אחד ואחד יש חלק בהבאת השכינה לעולם. במהדרין מן המהדרין יוצא 36 נרות, כנגד ל"ו צדיקים שקשורים לשכינה בעולם: 'אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר (ישעיהו ל, יח) "אשרי כל חוכי לו", ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו' (סוכה מה,ב). שבהדלקת הנרות אנו מתחברים לצדיקים, לחשמונאים בזמנם ולצדיקים בדורנו, ומתעלים מעל המציאות שלנו, להיות יחד עם דרגתם העליונה, וכך גם מעלים את כל המציאות לקודש, ממילא לכן בשל ההתקשרות עם הצדיקים זוכים לבנים ת”ח: 'אמר רב הונא: הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים' (שבת כג,ב). עניין זה של הבאת השכינה קשורה עם המקדש שבו שורה השכינה בעולם, והמשכן קשור לחנוכה: 'אמר ר' חנינא: בכ"ה בכסלו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב: "ביום הראשון באחד לחדש תקים את משכן”. והיו ישראל ממלמלין על משה לומר: למה לא הוקם מיד, שמא דופי אירע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק, דכתיב: "לושי ועשי עוגות”. ואמרו לו: "שוב אשוב אליך”. ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה. אמר הקב"ה: עלי לשלם. מה שלם לו הקב"ה? חנוכת חשמונאי, וכן מרחשון עתיד הקב"ה לשלם לו' (ילקו"ש מלכים רמז קפד). לכן חנוכה קשור בהבאת השכינה לעולם, כראוי לקשר עם הקמת המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה,ח).