"הוא אהרן ומשה - מגיד ששניהם שקולים זה בזה. כיוצא בזה אתה אומר: בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ... מגיד ששניהם שקולים כאחד זה בזה... כיוצא בדבר אתה אומר: כבד את אביך ואת אמך. כשהוא אומר: איש אמו ואביו תיראו. מגיד ששניהם שקולים זה בזה".

(מכילתא, שמות, פרק יב)

המדרש מעמיד על סולם אחד זוגות של דברים, ומלמד כי שניהם שקולים זה לזה. יש להבין במה הם שקולים, והרי בבחינות מסוימות פשוט שקיים שוני ביניהם. למשל, השמים והארץ. השמים גבוהים מן הארץ לא רק מבחינה פיזית, אלא גם מן הבחינה המהותית – השמים מבטאים את הצד הרוחני של העולם, והארץ את הצד הגשמי.

מדוע, אפוא, אומר המדרש ששניהם שקולים זה לזה?

נראה שכוונת הדברים היא כך: העולם מורכב מזוגות של דברים שאינם זהים זה לזה – אור וחושך, ימין ושמאל, טוב ורע וכדומה. אין האור שווה לחושך, ולא הימין לשמאל. עם זאת, שניהם שקולים – אי אפשר מבלעדי אחד מהם. אם חסר אחד מהכוחות שברא הקב"ה – פוגם הדבר במציאות כולה. לכל כוח יש תפקיד שהעולם כולו תלוי בו ומתקיים בזכותו.

משה ואהרון מייצגים שתי דרכי הנהגה (סנהדרין ו, ב):

"יקוב הדין את ההר, שנאמר: 'כי המשפט לאלוקים הוא', וכן משה היה אומר: יקוב הדין את ההר. אבל אהרון אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר: 'תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון' ".

העובדה שמשה ואהרון שקולים אין פירושה שהם זהים זה לזה, אלא שכל אחד מהם הוא בעל תפקיד ייחודי, הכרחי לשלמות הנהגת האומה. משה מנהיג בכוח הדין והאמת, ואהרון בכוח הפשרה והשלום. אלו הן שתי דרכים שונות ומנוגדות. החידוש במדרש הוא שמשה ואהרון חיו על פי ידיעה זו. כל אחד מהם ידע את תפקידו, אך ידע כי גם לאחיו יש תפקיד שונה, ועליו למלא אותו - "זה משה ואהרון שתוארן טובה זה על זה, זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה" (שיר השירים רבה, פרשה א, פסקה נב).

גדולתם של משה ואהרון היא שעל אף כל ההבדלים ביניהם, שמח כל אחד בגדולתו של חברו. הסתירה בדרכיהם לא גרמה למחלוקת וליריבות ביניהם. כל אחד מהם חי בדרך מסוימת וניסה להגשימה בכל כוחו, אך יחד עם זאת הבין כי גם לדרך של אחיו – השונה מדרכו שלו – יש מקום, וצריכה היא להופיע בעולם בעוצמה.

הרב יהושע ויצמן, ראש ישיבת מעלות, מתוך הספר: "רבה אמונתך – שיעורים במדרש רבה, שיר השירים רבה פרשה א"