"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי. ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק" (בראשית כד,ב-ד). למה אברהם לא רוצה לקחת ליצחק אשה מהכנעני שבארץ, הרי גם משפחתו שבארם נהרים הם עובדי ע"ז, אז מה ההבדל ביניהם? מצינו כמה הסברים (כמו שמביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א בפרשתנו ['מעשי אבות' 'למה לא בנות כנען']): א. 'אמר אברהם: הואיל ואני מגייר – אגייר ממשפחתי ומבית אבי, שהן קודם לכל...' (מדרש הגדול). כיון שצריך לגייר כדי לחתנה עם יצחק, אז יש קדימות לקרב קודם את המשפחה הקרובה. ב. אשה שמשפחתה מהאזור תמשיך להיות מושפעת לרעה ממשפחתה, כך שהיא תהיה בהשפעה שלילית, שלא כמו אם משפחתה תהיה רחוקה (רש”ר הירש). ג. 'בנות כנען היו מוטבעות בתכונות רעות... שאותן התכונות מתעברות ונמשכות בזרעם' וכו' (הר"ן). שלא כמו במשפחתו שאמנם עובדים ע"ז, אבל אין בהם את התכונות הרעות. (נדמה לי שכך גם שמעתי ממרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שהסיבה שאברהם לא רוצה אשה ליצחק מבנות כנען, זה משום שהן מושחתות במידותיהן, שלכן זה לא מתאים למשפחת אברהם). נראה שאולי אפשר להוסיף עוד סיבה, שהנה תחילת הפרשה זהו קבורת שרה, שהתורה מפרטת מאוד מה היה שם, והסיבה לכך היא כמו שמביא האבן עזרא: '"ואחרי כן קבר אברהם את שרה" – ומאז נתקיים השדה לאחוזת הקבר לו ולזרעו. ונזכרה זאת הפרשה, להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים. ועוד: לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה' (פס' יט). יוצא שיש כאן עניין של הקשר לא"י ככלל, ולנחלה לבנ"י בפרט. לכן נראה שגם ההמשך שמיד מובא – השליחה של אליעזר לקחת אשה ליצחק, קשור לנחלה בא"י. ה' הבטיח לאברהם שהארץ תהיה שלו, ועכשיו גם החל להיות בעלים בפועל בחלק מהארץ, שהוא קנה את המערה והיא שלו. לכן עכשיו צריך גם לדאוג להמשך של נחלת הארץ בבנ"י, ולכן צריך לדאוג שימשך הזרע, שזהו בחתונת יצחק, ויחד עם זה גם שיהיה חיבור לארץ, כראוי להמשך הזרע ונחלת הארץ. אולי זהו שההתחלה היא "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" (פס' א), שעכשיו אברהם מבורך בכל (ראה ב'המעלות לשלמה' את דרשת מרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א, שמראה שאז הגיע אברהם להתברך בכל הברכות). שזה מרמז גם למה שנאמר לו: “לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב,ז) שקיבל ברכה שהארץ תהיה לזרעו [וכן ב-יג,טו. וב-טו,יח. וב-יז,ח], שזהו הפתיחה, לומר שהברכות מתקיימות באברהם, לרמז שאברהם מתחשב בברכות בקריאה לקחת אשה ליצחק שלא ממקומו, כדי שיהיה זרע וירושת הארץ. נראה שאם היה לוקח אשה מבנות הארץ, אז קרוביה היו טוענים שמגיע גם להם חלק בארץ, לכן דרש אברהם שלא לקחת מבנות הארץ. לכן אומר: “...מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו", שלא רוצה שיהיה קשר לאלו שיושב בקרבם, שאולי תהיה להם טענת בעלות כל שהיא על הארץ. אולי זהו שאברהם אומר: “... ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם" (פס' ז) שמעבר לפשט שבא לארץ וצריך להיות כאן, ולכן שלא יקח את יצחק לשם, אולי גם רומז שהשבועה של הארץ לזרעו, קשורה ל"ולקחת אשה לבני משם". אולי מה שמציין דווקא את הכנענים, שלכאורה הרי לא מסכים לאף אומה מהארץ, אז למה מזכיר אותם? אלא שאולי זה רומז ל"ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ" (בראשית יב,ו). '"והכנעני אז בארץ" - היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם... לפיכך "ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת" – עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם' (רש"י). לכן אולי אברהם הזכירם במיוחד, כדי להדגיש את ההתנגשות בינם לבינו, שה' אמר שיקח את הארץ מהם (כמו שמביא רש"י מהסמיכות). אולי אפשר על דרך הרמז, שיצחק קשור בעקידה לירושלים, שהעקידה היתה ב"ארץ המוריה" שזהו ירושלים (רש”י. בראשית כב,ב). ושרה מתה בעקבות העקידה (תנחומא "וירא" סימן כג) וכן אברהם הבין שצריך להשיא את יצחק בעקבות העקידה: '"ויהי אחרי הדברים האלה", אחר הרהורי דברים שהיו שם, מי מהרהר? אברהם הרהר. אמר: אילו מת בהר המוריה, לא היה מת בלא בנים? עכשיו מה אעשה, אשיאנו' וכו' (ב"ר נז,ג). לכן נראה בעקידה קשר לירושלים, לחתונה ולמות שרה. במות שרה (שגם סמוך לשליחת אליעזר בשביל חתונת יצחק) מתגלה הקשר לנחלת הארץ, ומותה קשור לעקידה שגם קשור לחתונה וירושלים. כך שנראה כרומז לעניין שיש בחתונה (שהמשמח חתן): 'רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר (ירמיהו לג, יא) "כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'”' (ברכות ו,ב). כך שנראה רמז שחתונת יצחק קשורה לנחלת הארץ (שזהו כבונה חורבה), שזה היה חלק מרכזי במחשבה של מאיפה לקחת אשה ליצחק. גם נראה שלכן מובא: “ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים. ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל" וגו' (פס' סג-סד). שיש קשר בין יציאתו לשוח בשדה, למפגש עם רבקה. ש"לשוח בשדה" לפי הפירוש שהכוונה 'לטעת אילנות' (רשב"ם), זהו ישוב א"י, ממילא זה קשור למפגש עם רבקה, שבאה מרחוק (על הגמלים), כיון שאברהם לא רצה לקחת מבנות הארץ כדי שלא יפגע נחלת הארץ של זרעו. (אולי אפשר רמז שקבורת שרה מרמז על נחלת א"י, ולכן היה צריך לשלם "ארבע מאת שקל כסף" (כג,טו) כרמז לזמן גלות מצרים שנאמר לאברהם שיגלו 400 שנה, שלאחריה יחזרו לארץ. כמו שלאחר שהעביר את הכסף קיבל את הנחלה בארץ, כך כביכול לאחר ש-400 השנה יעברו, יחזרו לנחלת הארץ. ונראה שזה דווקא מתגלה כאן, שלאחריו חתונת יצחק ואח"כ אברהם התחתן שוב עם קטורה – הגר (כה,א. רש"י). הגר היא מצרית (טז,א) ושרה גירשה אותה "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" (כא,י), ולכן נענשה שבנ"י יגלו למצרים: '… ובשביל שגרשה שרה להגר מביתה נענשה ונשתעבדו בניה והוצרכו להתגרש משם' (בעל הטורים. בראשית כא,י). כך שנראה ששולם על קבורת שרה בקשר לארץ 400 שקלים, כנגד זמן הגאולה ממצרים [לאחר 400 שנה] שיחזרו לארץ, שכך יש קשר לארץ, ולכן בעקבותיו יצחק מתחתן ומחובר לארץ [שלא יורד לחו"ל אף לא ברעב, שלא כאברהם שירד למצרים], ולכן לאחר החיבור לארץ, יכול אברהם לחזור להגר המצרית, כיון שממנה כבר לא יקבלו חלק בארץ, ואין את החשש של שרה שירשו "עם יצחק").