בס"ד

איתא בתורה: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, א), וחשבתי לומר בעה"י שהכונה כאן היא שהוא היה ערום מתורה, מצוות, קדושה ומעשים טובים, מאחר והוא בא מצד הטומאה של הסטרא אחרא, וכל מגמתו מאז ומעולם היא להכשיל את האדם ולהאבידו הן מחיי העוה"ז והן מחיי העוה"ב, ולראיה אותו מהלך שהצליח להוביל שהביא מיתה לעולם ודרדר את כל מציאות החיים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, מרוחניות מוארת ונעלה לגשמיות שפלה ועכורה, כשחלק גדול מחיינו מוקדש לתיקון אותו חטא קדמון, ואותו נחש פועל כלפי כל בני האדם במשך כל הדורות וגם בימינו עד לימות המשיח שאז עתיד הקב"ה לשחוט את היצר הרע שהוא הנחש הקדמוני והוא השטן, ואין לו כל קיום בעוה"ב ששמור רק לצדיקים, עובדי ד' ויראיו, ולא יהיה בו כל קיום של שקר, רוע, טומאה, רשע וכפירה, וזאת גם הסיבה שדלתות התשובה תסגרנה בשלב הזה, וגם מי שיתחרט על כל פשעיו וירצה להצטרף למחנה של ד' יתברך בכל מאודו לא תהיה כל אפשרות לקבלו, שהרי זאת לא חכמה גדולה לחזור בתשובה כשאין לך יצר הרע שמנסה להפריע לך, שהרי הקב"ה לא ברא את העוה"ז למלאכים אלא לבני אדם שעל אף היצר הרע שמנסה להרחיק אותם מ-ד' ולמנוע מהם לעבדו ולעשות את רצונו יתברך הם מצליחים להתגבר עליו ולעבוד את ד' יתברך באהבה, יראה, בטחון ושמחה למרות כל הקשיים והנסיונות שהוא מציב בפניהם, וכך על אף כל השקר שנמצא בעוה"ז בשפע הם לא רק מחפשים ואף מוצאים את האמת אלא אף מצליחים להתאים את כל אורחות חייהם אליה, על אף כל הרוע, החושך והטומאה שמצוי כמעט בכל פינה הם בוחרים רק בטוב, באור ובקדושה, על אף האפשרויות הרבות והמגוונות לחטוא הם מוותרים על כל התענוגות המידיים וההנאות האסורות שהם יכולים להשיג בקלות ובוחרים ללמוד תורה ולעשות מצוות ומעשים טובים, חרף כל התעתועים השקריים והנסיונות המתוחכמים של השטן שהוא היצר הרע להדיח אותם מדרך המלך, הם אוכפים את יצרם, זורקים את עצמם על ד' ומבטלים את כל מציאותם ומהותם אליו יתברך שלא כדרך הטבע, וזה מה שמסביר את ההשגחה הפרטית ומציאות החיים הניסית שלהם שהיא מעל הטבע, מידה כנגד מידה, כשעל האדם שהצליח לעמוד בנסיון ששלחו לו משמים כתב דוד המלך ע"ה: "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס" (תהלים ס, ו).

בשונה מהנחש הערום שהופעתו במציאות האלוקית היא זמנית בעיקר כדי לנסות את האדם ולבחון אותו, לצדיקים לעומתו יש מציאות וחיות אינסופיות מאחר והם יוצרים בעוה"ז את הלבושים שישמשו את נשמתם הנצחית בעוה"ב באמצעות התורה והמצוות שהם עוסקים בהן ושקועים בהן, בידיעה שזאת כל מהות חייהם הן בעוה"ז והן בעוה"ב.

לצורך המחשת החשיבות של הלבושים הרוחניים האלה, אף אחד מאיתנו לא היה מעלה על דעתו שאדם שאיבד את כל בגדיו החומריים בעוה"ז יסכים לצאת לרחוב כשאין כל בגד שמכסה את גופו גם אם יצטרך בשל כך להישאר בביתו למשך ימים רבים מטעמי חוסר צניעות והבושה הגדולה שלא יוכל לסבול כלפי כל האנשים שעלולים לראותו במערומיו, ואם כך כלפי בשר ודם כל שכן שאם ח"ו יתיצב לפני מלך מלכי המלכים כשהוא ערום מתורה ומצוות שהם לבושי הנשמה, הבושה שלו תהיה הרבה יותר גדולה וחזקה לאין ערוך. הבגדים החומריים בעוה"ז הם זמניים לעומת לבושי הנשמה שהם נצחיים ולכן גם הרבה יותר חשובים, שהרי המציאות הרוחנית היא הרבה יותר אמיתית ועצומה מזו החומרית, ולראיה רוח חזקה שהיא בלתי נראית תצליח להזיז בקלות עצים ואף עמודי חשמל שנראים לעיני האדם.

אם בעוה"ז ישנם אנשים שהיו מעדיפים למות רק שלא יבישו אותם, ילבינו את פניהם ויחשפו בפומבי את מעשיהם השפלים שנעשו בחדרי חדרים, כל שכן שאם הלכו נגד רצון ד' בעוה"ז והיו רחוקים מתורה ומצוות, הם בעצמם לא ירצו לחיות בעוה"ב אם יקבלו את האפשרות לבחור רק מעצם הבושה העזה והבלתי נסבלת שעתידה להיות להם לעתיד לבוא על כך שהם "עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים" (ירמיהו ב, יג), ובזבזו את כל שנות חייהם היקרות להבל ולריק על עולם שהוא שפל, גשמי זמני, חולף ומלא בשקר וכזב, ולמעשה ירקו לתוך הבאר שהשקתה אותם, וכל זאת במקום להידבק ב-ד', לעשות את רצונו יתברך, ללמוד את תורתו הקדושה ולקיים את מצוותיו היקרות, ובכך להתחבר לאינסוף ב"ה ולזכות לחיי הנצח של העוה"ב. היש עסקה גרועה יותר שיכול האדם לעשות בעוה"ז? היש הפסד, פספוס, טפשות, אבל ואובדן גדולים מאלו?

יהי רצון שנזכה כל עם ישראל להתעורר, לחזור בתשובה שלמה וללכת בדרך ד' התורה והמצוות עם כל הלב והנשמה אכי"ר.