עוד לא החלו גשמי החורף, והנה אנו מתקרבים לקריאת הסיפור על המבול בימי נוח.

כל תשב"ר יודע ש'יש מרבותינו שדורשים  את נוח לשבח ויש שדורשים אותו לגנאי'. רש"י בתחילה מביא שהדורשים לשבח סוברים שעל אף שנוח היה בדור של רשעים, בכל זאת הייתה אמונתו דבוקה בה', כיוון שאל מול האיומים של הרשעים מסביב שהם יבואו וישברו את התיבה בכליהם, ושימנעו מכל הרוצה מלהיכנס אל התיבה, נוח ממשיך בבניית התיבה הגדולה, ובכלל- נוח לא עסק בחמס ושינוי דרך הארץ בשונה מדורו.
כך הם יסבירו שלמרות שזה היה 'בדורותיו'- הוא עדיין היה 'צדיק תמים'.

מי שדורש לגנאי את נוח, יסביר שהמילה 'בדורותיו' מסגירה את נוח, שאמנם בדור של שועלים קל להיות ראש, אך חז"ל אומרים "הווי זנב לאריות ולא ראש לשועלים", ואכן אם נוח היה בדורו של אברהם, הוא אולי היה זנב אך וודאי לא יותר מזה.

יש להקשות קושיא על הדורשים לגנאי, והקושיא נמצאת בפשט הכתוב: "צדיק תמים"!

בדורינו, אנו רגילים לראות שעל כל אדם שני או כל פנייה כמעט הנעשית אל חבר מגיעה בתואר 'שלום צדיק', 'מה קורה צדיק'. והאמת, שזה לא בטוח נכון, ובטח לא מוסכם על כולם שאותו אחד הוא אכן צדיק.

לעומת זאת, בדורותינו, יש רבנים גדולים, כדוגמת הרב פיינשטיין זצ"ל, והרב עובדיה זצ"ל ועוד, שאין כל חולק על רמת צדקותם, ובכל זאת – כל ההסכמה הזו היא ככל הידוע לנו- בין בני האדם.

והנה- התורה בפרשתינו מעידה בעצמה על נוח שהוא גם "צדיק", אך יתירה מכך- הוא 'תמים'.

המושג 'תמים' מהווה 'שלימות', כלומר שאין רבב באותו אדם, והוא עושה את שציפו  ממנו משמיים.

אם כך- כיצד ניתן לדרוש אותו לגנאי? מילא, אם התורה הייתה רק קוראת לו 'צדיק', אז היינו אומרים שיש כאן 'אמת מידה' מסויימת, שנוח הוא ברמה של צדיקות כל שהיא לעומת אחרים. אך אם נוח הוא 'תמים', הרי שאין זה שייך לאמת מידה, שהרי אין דבר שלם יותר מן השלם?

לעומת זאת- "'אשר נשבעת על מי נוח'"- כך אנו שרים בלילי שבת, ומכוונים לדברי הכתוב בנביא המזכיר את 'אירוע המבול' כאל זה שנוח אחראי לו, כך מביאים חז"ל במדרש דיון בין נוח לקב"ה בצאתו מן התיבה, כאשר נוח מאשים כביכול את ה' כל כך שהדור נמחק, וה' קורא לו 'רועה שוטה', 'מדוע לא התפללת קודם והיית מצילם?'. אז אם כך- כיצד ניתן לדרוש את נוח לזכות ולשבח, אם הנביא וחז"ל בעצמם דורשים לגנאי?

ונראה שגם בתוך הדורשים לגנאי ניתן למצוא שבח, והשבח עצמו יסביר מדוע זה לא סותר שיש עוד גנאי על נוח.

לכל אדם יש אות בתורה, ואף אחד לא יכול לכתוב אותה במקומו, והמצופה מהאדם שבכל משך חייו יהיה אמון על כתיבת האות, על מנת להביא לשלימות עם ישראל בפרט והעולם בכלל.

הרב דסלר ב'מכתב מאליהו' מסביר שלכל אדם יש נקודת בחירה מיוחדת משלו, וכאשר הוא מנצח בבחירה, הוא מתקדם אל עבר השלימות, והוא בן אדם טוב יותר.

בעצם ניתן לאמר, שישנם שתי סוגי שלימות. שלימות פרטית ושלימות כללית.

כאשר אדם עושה את כל מה שביכולתו לעשות הוא נקרא 'שלם', כי אמת מידת השלימות הפרטית כפי שאמרנו, אינה על פי אחרים, אלא על פי האדם עצמו, כדברי הקב"ה "תמים תהיה"-מצד עצמך.
לכן, הדורשים לשבח יאמרו שאכן נוח הגיע לשלימות המצופה ממנו בתור נוח-אדם פרטי.

ולעומת זאת, הדורשים לגנאי יאמרו שנוח ברמת השלימות הכללית היה חסר, אך זה לא פוגם בשלימותו 'הפרטית'.